פרשת "ויגש"
"מהרו ועלו אל אבי ואמרתם אליו כה אמר בנך יוסף שמני אלקים לאדון לכל מצרים" [מה-ט]
הגדולה אינה שייכת לאדם
יוסף מבקש מאחיו שיודיעו לאביו שהוא קיבל משרה נכבדה שעשתה אותו "אדון לכל מצרים", ולכאורה: יש לנו להבין מהי הגדולה שבה מתפאר יוסף, הלא הוא מושל בארץ נוכריה, ארץ שבה עברו בני ישראל מ"ט שערי טומאה, האם זהו כבוד גדול להיות אדון של מקום כזה?
כך שואל הרב ניימן זצ"ל בספרו דרכי מוסר בשם האדמו"ר מרוז'ין, ומבאר, כי יוסף מדגיש "שמני אלוקים" לאדון לכל מצרים. התפקיד שקיבל הוא מידו של האלוקים ולא פרעה הוא שמינה אותו לכך, הוא מאמין באמונה שלמה שאלוקים נתן לו את המשרה הזאת, וזוהי בשורה טובה ושמחה גדולה ליעקב אבינו, שגם לאחר שלוש עשרה שנה מאז שעזב את אביו, למרות כל הצרות, יצא לאור גדול ונשאר עדיין בצדקותו ואמונתו, כאילו היה מצוי משך זמן זה בבית אביו. יכול היה יוסף לתלות את הכבוד בכוחו ובגבורתו, ובכל זאת לא תלה זאת, אלא בכוחו ורצונותיו של אלוקים, שהוא זה שהושיבו על כיסא זה.
יש והאדם עולה בבת אחת לגדולה, והנה הוא מתנהג מיד כאותם הגבירים המצויים במעמד זה זמן רב. אין זה מן הדברים הקלים להישאר ענוותן או להישאר כאחד האדם, יצר הגאווה עובד שעות נוספות, נותן לאדם תחושה של עליונות, והנה פתאום בבת אחת משתנה טון הדיבור והיחס לזולת, אולם דווקא כאן נבחן האדם, כאן בא לידי ביטוי הניסיון, וזו ההזדמנות להבין שהשררה והמעמד שזיכו לו מן השמים הוא כדי לבחון התנהגותו ולראות, האם יכיל להבין כי בסך הכול עשוהו שליח למען הבריות.
רבים מן האנשים שזכו לעשירות ולכבוד ייחסו זאת לעצמם ולכישרונם, וחשבו שרק הם מסוגלים לבצע זאת. הנה אט אט הקב"ה הוכיח להם שאין הדבר כן, ולפתע נתברר להם שאפשר בלעדיהם ובאותה מהירות שעלו לגדולה כך גם ירדו ממנה.
יוסף השכיל להבין כי עובדת היותו אדון לכל מצרים נעשתה מאת השי"ת ובשליחותו ולא למען עצמו, הוא זה "ששמני אדון לכל מצרים", יוסף הבין כי התפקיד לו זכה לא בזכותו, כישרונו, או הבנתו בחלומות. יוסף ידע את מקומו "שמני אלוקים אדון לכל מצרים", המקום, הגדולה והעוצמה לה זכיתי נובעת ממקור אחד – אלוקים, וחס ושלום לחשוב שהמינוי לתפקיד הגיע בזכות פרעה.
הרב יוחנן מיכאלי הי"ו מלוד
