פרשת 'נצבים וילך'
פחד מיום הדין וההכנה לקראתו
נאמר בפרשה: "אתם נצבים היום כלכם לפני ה' אלקיכם…" (פרק כט,ט) אומר הרמב"ן שם מפרש 'שאתם עומדים ומזומנים לפני השם לעמוד בבריתו וכו'. זאת אומרת בכדי לעבור בבריתו של הקב"ה א. צריך לעמוד לפניו מבלי שום מפריד וחוצץ. ב. עליו להיות מוכן ומזומן לעבור בבריתו של ה'.
הדרשנים מצאו רמז בפסוק (עמוס ג, ח): "אריה שאג מי לא יירא", "א.ר.י.ה." ראשי תיבות: אלול ראש השנה יום הכיפורים!
ועוד המשילו על כך משל נפלא: אדם ההולך ברחובה של עיר ולפתע בא מולו אריה! מה גדול ונורא פחדו של אדם זה! היש פחד גדול מזה?! לעומת זאת, אדם לוקח את בניו הקטנים לגן חיות, שם נעמדים הם מול כלובו של האריה ואין הם חשים כל פחד. נהפוך הוא לבם מתמלא שמחה והנאה על המראה שלפניהם.
מה ההבדל? מחיצה (קיר)
כאשר יש מחיצה, אין האדם חש כל פחד בלבו ואילו כאשר אין כל מחיצה, אזי הפחד גדול ונורא!
משום כך ככל שְמַעַלָתוֹ של האדם גדולה יותר כך אין כל מחיצה בינו לבין הימים הנוראים על כן לבו מתמלא רתת וזיע. ואילו האדם שלא שם לבו לעבודת התשובה המתבקשת ממנו בימים אלה – מחיצה עבה מפרידה בינו לבינם, לכן אין הוא חש כל מורא ופחד… מהו הדבר שישבור את המחיצה? ההרגשה של אימת הדין.ומי שהוא אדיש וחושב שלו לא יקרה כלום הוא מעבה את המחיצה עוד ועוד ואין הוא חש כל פחד ומורא. ובאחת משיחותיו נשא הגאון רבי אליהו לאפיאן זצ"ל שיחת התעוררות בהיכל ישיבת פוניבז' בה דיבר על הפחד והמורא שצריך לחוש כל אחד ואחד מיום הדין הקרב ובא.
זוכר אני – אמר רבי אליהו – כי בהיותי ברוסיה התנהל משפט גדול נגד שני אנשים שחטאו נגד הממשלה. בהגיע יום הדין הובלו השניים אל היכל המשפט שם הושיבום לפני חבר השופטים. אחד הנאשמים ישב ואותות של פחד ושל חרדה נכרו על פניו. אבריו רטטו ברעד שאחז את כל גופו, על מצחו נגרה זיעה וחיוורון עז ניכר בפניו.
נכמרו רחמי השופטים על האיש וזיכוהו בדין.
לעומתו, הנאשם השני ישב זחוח דעת ובוטח בעצמו וחייך לכל עבר.
הדבר העלה את חמת השופטים שדנוהו לאלתר לתליה!….
פחד ומורא מפני הדין-יכולים לזכות את האדם בדין!
רבים הם האנשים היודעים מה לעשות בימים אלו אך למעשה אינם עושים מאומה ועל כך הביא משל נפלא הגאון רבי שריה דבליצקי שליט"א עשיר אחד השיא את בתו לחתן מופלג בתורה וביראת שמיים כליל המעלות. כראוי לחתן אשר כזה התחייב המחותן כי החתן ישב וישקוד על התורה, ואילו הוא מצידו יפרנס את החתן ביד רחבה, שלוש ארוחות ביום במשך כל השנה.
והנה מיד לאחר שהסתיימו ימי השבע ברכות התיישב החתן בחדר קטן והחל שוקד על תלמודו במרץ רב.
כאשר הגיעה שעת הצהריים חיכה החתן שיוגש לו אוכל כמובטח אולם איש לא הכיש על הדלת ולא הביא דבר. שבר החתן את רעבונו במעט לחם ומים ושב לתלמודו. בערב חזר ונשנה הדבר החתן מחכה, רעב, ואילו המחותן אינו מביא דבר.
לאחר כמה ימים שבהם רזה החתן מאוד פנה אל חמיו בתמיהה: היכן הארוחות המובטחות? אולם חמיו התעלם ולא שעה לטענותיו.
בצר לו פנה החתן אל רב העיר, ושטח בפניו את טענותיו. שמע הרב את הדברים והזמין את המחותן לדין תורה.
אמור נא לי- פנה הרב אל המחותן (אבא של הכלה)- מדוע אינך מגיש ארוחות כאשר התחייבת?
יאמר לי כבוד הרב- השיב המחותן בשאלה- האם לארוחת הבוקר אין זה מספיק להגיש לחם קלוי בחמאה, גבינה, ביצים וירקות שונים?!
מספיק בהחלט- השיב הרב.
ולארוחת צהריים- המשיך המחותן- האם אין זה מספיק להגיש מרק בשר, צלי עוף ותפוחי אדמה אפויים, ולסיום קינוח מתוק?!
זו ארוחה כיד המלך- השיב הרב.
ולארוחת הערב- סיים המחותן את דבריו- האם מספיק שאגיש פשטידה אפויה ודג טרי?!
מספיק מעל ומעבר- אמר הרב ופנה אל החתן: איני מבין את טענותיך וכי אין כל זה מספיק לך?
מספיק בהחלט- זעק החתן- אולם מכל מה שמנה כעת חמי, הוא אינו נותן לי דבר!!!
כך הוא גם הנמשל, כל אדם מבין ויודע היטב כי בימי חודש אלול עליו לחזור בתשובה ולשפר את מעשיו, להתחזק בתפילה ובלימוד, להרבות בצדקה ובמעשים טובים ועוד כהנה רבות. אך למעשה אינו עושה מאומה כשאומרים לו תתפלל שלוש תפילות ביום במנין (עשרה אנשים) מתרץ תירוצים שאינו יכול. כשאומרים לו, בוא בערב לשיעורי תורה, תוסיף קצת זכויות לקראת יום הדין, אומר שהוא עייף והוא נרדם בשיעור, אבל לשבת ולצפות בתוכניות ובשידורים מפוקפקים (ה' יצילנו מהם) יכול עד לשעות המאוחרות של הלילה והדוגמאות רבות… והחי יתן אל ליבו.
וה' יחזיר את עמו ישראל בתשובה שלמה אמן.
שבת שלום ומבורך וכתיבה וחתימה טובה!!!
הרב יצחק מרילא הי"ו מירושלים
