פרשת "תצווה"
פרשה שלמה העוסקת בביגוד
פרשת תצווה מכילה תאור מפורט על כל אביזרי הלבוש של הכהנים בבית המקדש. החל מציץ הזהב שהונח על מצח הכהן הגדול, בגדי התכלת, הזהב, הפעמונים ושאר פרטי הלבוש שנצטוו הכהנים ללבוש בעבודתם.
במבט ראשון וללא חשיבה מעמיקה, העיסוק בפרטי הלבוש של הכהנים נראה תמוה במקצת. שכן מה לתורה ולעיסוק בנושא כה חיצוני ושטחי כביגוד והנעלה, ועוד לייחד על כך פרשה שלמה בתורה?! מה השטחיות הזו?
נכון, חלק ממצוות התורה אכן אינן מובנות והן בגדר חוקה, ללא טעם וללא היגיון אנושי הנראה לעין, ויתכן כי כאלה הן גם המצוות העוסקות בבגדי הכהנים. אך אם ניתן לקרב את הדבר אל השכל שומה עלינו לעשות זאת. אם כן, יש לברר, האם באמת מצווה זו היא ללא טעם וללא היגיון, או שמא יש בה טעם וניתן למצוא בה הוראה אף בימינו אנו כאשר לא זכינו, לעת עתה, לבניין בית המקדש השלישי ועבודת הכהנים.
אחר המעשים נמשכים הלבבות
בספר החינוך (מצוה צט) נדרש כבר לפשר שאלה זו, וכתב כי: "האדם נפעל לפי פעולותיו, ואחריהן כל כוונותיו ומחשבותיו. השליח המכפר [כלומר הכהן] צריך להתפיס כל מחשבותיו וכוונתו אל העבודה. על כן, ראוי להתלבש בבגדים מיוחדים אלה. כשיסתכל בכל מקום שבגופו, מיד יהיה נזכר ומתעורר בלבו לפני מי הוא עומד". כלומר, מטרת בגדי הכהונה השונים בצורתם והופעתם החיצונית נועדו, בראש ובראשונה, להשפיע על עבודתו של הכהן. כאשר הכהן מביט בלבושו הייחודי, ומתבונן בהוד ובהדר הסובב אותו מכל פינה וכל צד – מיד זוכר הוא לפני מי הוא עומד, ומבצע את עבודתו בהלהבות יתירה ומתוך חפץ ותשוקה אמיתית לקיים רצון הבורא יתברך.
הבגד החיצוני כמשפיע על האופי הפנימי
אמנם לא זכינו עדיין לבנין בית המקדש השלישי, ולא הגענו למצב בו ניתן לקיים ציוויים אלו כפשוטם. אך אם הדברים אמורים ביחס לכהנים המשרתים בבית המקדש, הרי שהדברים אמורים גם ביחס למשרתי ה' שבכל דור ודור, אלו תלמידי החכמים העוסקים בלימוד התורה והנחלתה לכלל ישראל. לעיתים עולה השאלה, מדוע חשוב כל כך להקפיד על הלבוש? מדוע העולם החרדי מקפיד על לבוש אחיד בעל זהות מובהקת המשייכת את הלובש לחוג כזה או אחר!? מדוע חשוב כל כך מה אני לובש? הרי העיקר הפנימיות?
באמת, ישנם אנשים החושבים, כי הלבוש הוא רק מכשיר הבא לכסות את גופו של האדם כדי שלא יהיה ערום. לדעתם, אין לייחס כל חשיבות לצורתו, לצבעו ולסגנונו של הלבוש, כל זמן כמובן שאינו חורג מגדרי הצניעות ההלכתיים. הם רואים בלבוש כאובייקט חיצוני וטפל לאדם שאין לייחס לו חשיבות מכרעת על אופיו והנהגתו של האדם הלובשו. הם יודעים אף לצטט את מאמר חז"ל: "אל תסתכל בקנקנן אלא במה שיש בו" משל יש בזה ביסוס לטענתם הם, שאין להקדיש מחשבה רבה לפרטי הלבוש ולצורתו החיצונית, אלא ניתן ללבוש ככל העולה על רוחו של האדם.
צורת חשיבה כזו הייתה נכונה אילו לבגד לא הייתה נודעת שום חשיבות בדבר עיצוב דמותו הרוחנית של האדם הלובשו. אך האדם אינו כזה. יתכן שישנם יחיד סגולה, להם הלבוש אינו מעלה ואינו מוריד דבר וחצי דבר, אך רובם המכריע של בני האדם מושפעים מצורת הופעתם החיצונית. בגדים המשדרים רדיפה אחר אופנה ומודרניזציה, הרי גם אם ילבש אותם אדם צדיק וחסיד, תוך משך זמן הוא יחשף, שלא ברצונו, למסרים ולזהויות שעומדים מאחרי אותם הבגדים אותם הוא לובש. לאידך, כאשר האדם נוהג כבן מלך, בגדים המזהים אותו באופן ישיר לחברת עובדי ה', הרי גם אם לעת עתה אינו כזה, סופו שימשך אחר פעולותיו ומשהו יחלחל גם לתוכו, עד כי יפנים בבוא הזמן את התחושה שהוא אכן "בן של מלך".
הבגד כמחסום בפני החטא
למעשה, הנזק מלבישת בגדים שאינם תואמים את אורח חיי האדם הוא גדול. ישנו שינוי עצום בזהות הפנימית של בן ישיבה המתיר לעצמו לצאת לרחוב עם "בגדי רחוב", לבן ישיבה המקפיד לצאת עם כובע וחליפה. שכן הראשון יגרר בנקל להסתובב במקומות שאינן ראויין לבן תורה, הוא יזלזל מעט בשפתו, יעמוד בחלונות ראווה שחברו הלבוש בגדי ישיבה יעבור על ידם ללא עיכוב. הוא ירגיש יותר זהות ושייכות לעולם החיצוני והראוותני, ופחות זהות לעולם הפנימי והאמיתי אליו הוא משתייך. סח לי פעם חברי שחזר בתשובה לא מזמן, כי אלמלא הלבוש החיצוני המזהה אותו באופן מובהק עם החברה החרדית, לא היה עומד בפיתוי והיה נגרר בקלות לבתי קולנוע וכו' – מקומות שהיה רגיל להתרועע בהם טרם חזרתו בתשובה. ללמדך, כי לא הבגד עושה את האדם, אך בהחלט משפיע רבות על אישיותו ועיצוב אורח חייו.
לא לחינם אמרו חכמים, כי בני ישראל זכו לגאולת מצריים בזכות שלא שינו את לבושם. בכך גרמו ליצירת חיץ בינם ובין גויי הארץ, ולא למדו ממעשיהם.
הרב ברוך ציקואשוילי הי"ו כפר חבד
