פרשת 'מקץ'
פרשת 'מקץ' נקראת בדרך כלל בשבת חנוכה, וחכמי ישראל מצאו קשר בין תוכן הפרשה לנס חנוכה ולמאורעות ההיסטוריים הקשורים בחג החנוכה. פרשתנו מתחילה במילים 'ויהי מקץ שנתיים ימים' וחז"ל אמרו אין 'ויהי' אלא לשון צער, ואכן, תחילת הפרשה טבועה בחותם של צער נוקב וגדול.
צערו של יעקב על אובדן בנו האהוב, צערו של יוסף הנמק בבית האסורים במצרים על לא עוול בכפו, וגם צער אביהם הזקן. וסופה של הפרשה מרמז על סיום מוצלח של הדרמה המתחוללת במשפחת יעקב אבינו. יוסף המשנה למלך מצרים, יושב עם האחים במשתה ובסעודה גדולה שבו מחלק לכל אחד מהאחים מתנות נאות, והמילים המסיימות את הפרשה הן: 'עלו לשלום אל אביכם', רמז לבאות.
ואף בנס חנוכה אנו צופים בתהליך דומה. בתחילה נתונים היהודים בעול של גזירות שמד קשות, והיוונים זוממים 'להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך' כפי שאנו קוראים בחנוכה בתפילת שמונה עשרה, אך בסופו של דבר זוכים נושאי מרד החשמונאים לניצחון מופלא על אויביהם ולחידוש עצמאות ישראל בארצו.
אנו נחשפים גם לחלומות של פרעה שתי חלומות. הראשון 'הפרות רעות המראה ודקות הבשר אוכלות ובולעות את שבע הפרות יפות המראה והבריאות' ובחלום השני בלעו 'השיבולים הדקות את שבע השיבולים הבריאות והמלאות'.
דבר דומה זה אירע לישראל בימי מתתיהו החשמונאי ובניו. כשנמסרו בחסדי ה' 'גיבורים ביד חלשים ורבים ביד מעטים'. החכם הספרדי רבי יהושע בועז לבית ברוך בעל 'שלטי גיבורים' מוצא רמז לחנוכה במילה 'שנתיים' שבתחילת הפרשה, המהדרים במצוות מניחים, כידוע, את החנוכייה המוארת בפתח הבית, לפרסום הנס, ובעניין זה קבעו הפוסקים שמקום החנוכייה יהא משמאל והעובר בפתח יימצא בין שני אביזרי מצוות. רמז לכך נמצא במילה 'שנתים' עפ"י נוטריקון (ראשי תיבות) שמאל נרות תדליק ימין מזוזה'.
האדמו"ר רבי נפתלי מרופשיץ כתב על המילים 'ותרב משאת בנימין ממשאות כולם חמש ידות' , בברכת 'על הניסים' בחנוכה אנו אומרים ומודים לשם יתברך על 'חמש ידות': מסירת גיבורים ביד חלשים, ורבים ביד מעטים וטמאים ביד טהורים, ורשעים ביד צדיקים, וזדים ביד עוסקי תורתך, אלו חמש ידות שאנו קוראים גם בפרשה ותואמים את חג החנוכה ועל הניסים שנעשו לעם ישראל בזמנו.
ענוותנותו של יוסף
אנו נחשפנו להיותו של יוסף בבית האסורים כפי שקראנו בפרשת ויגש, כאשר שם נכנסים 'במקרה' (ואין מקרה אלא רק מה' = מקרה) שני שרים בעבירות צווארון לבן של מלך מצרים פרעה, שר האופים ושר המשקים של המלך, שני השרים הללו חולמים ומתעוררים בבעתה ובבהלה ולא מבינים מה הם חלמו, מחפשים מזור לצרתם וניגשים ליוסף, ויוסף פותר את החלום כפי שקיבל מבורא עולם. פרשת 'וישב' מסתיימת במילים 'ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו' יוסף 'נשכח' בבית הסוהר ע"י שר המשקים ולא נזכר ביוסף ובעזרה שהוא קיבל מיוסף, אנו יודעים כי כתוב 'אל תבטחו בנדיבים בבן אדם שאין לו תשועה' ויוסף שם מבטחו בבן אדם במקום בבורא עולם, לכן הוא 'נשכח' עוד שנתיים בבית הסוהר וזהו ויהי מקץ שנתיים ימים, איזה שנתיים אלו השנתיים שהוסיפו משמים ליוסף.
אבל אולי שר המשקים שכח את יוסף, אבל הקב"ה לא שכח אותו. פרעה חולם שתי חלומות כפי שהזכרנו לעיל ואז נזכר שר המשקים ומעלים את יוסף מבית האסורים. פרעה פונה אל יוסף ואומר לו 'ואני שמעתי עליך לאמור תשמע חלום לפתור אותו'. נשים לב, למרות שיוסף עומד על סף שחרור מבית הסוהר הוא איננו תולה את הפתרון בעצמו, הוא לא מתגאה. בימינו כל אחד מציג את הישגיו גם אם אין לו כאלה, ואילו יוסף בצניעותו אומר: 'בלעדי, לא אני הכתובת, אלא מיהו הכתובת? 'אלוקים יענה את שלום פרעה', כפי שאומר שם רש"י במקום: 'אין החכמה משלי אלא אלוקים ייתן מענה בפי'. מכאן לומדים על ענוותנותו של יוסף ופשטותו ואכן במהלך כל השיחה עם פרעה מלך מצרים שמו של בורא עולם היתה שגורה בפיו.
כולנו צריכים ללמוד מאבותינו את עניין הענווה ולנהוג על פיה. שתהיה לכולנו שבת שלום וחנוכה שמח ונזכה לשנים רבות נעימות וטובות עם גאולה שלימה בקרוב, אמן.
הרב אהרון מור הי"ו מאשדוד