פרשת 'משפטים'
בפרק כא פסוק יט כתוב: "רק שבתו יתן ורפא ירפא".
יש לדקדק, מדוע כפל הלשון והרי היה די לומר "וירפאו" במילה אחת? ויש לאמר שאל לו לאדם לחשוב שהרופא מרפאו, אלא שהשם הוא רופא הרופאים והרופא שמרפא, הוא שליחו של בורא עולם. ולכן נקט הכתוב לשון כפולה, להזכירנו שהשם יתברך הוא הרופא האמיתי. מעשה ברב אחד שנשלח מארץ ישראל לגולה, לאסוף תרומות בשביל הישיבות של ירושלים תבנה ותיכונן. הגיע לתורכיה בעיר קושטא. נכנס לבית של רופא עשיר שידו פתוחה לכל דבר מצווה. ששמע שהאורח הוא רב מארץ הקודש שמח שמחה רבה. רשם המחאה על סך 500 פרחים – היא המטבע התורכית וקרא לאישתו שגם נדבה 200 פרחים, אמר לרב אני אתן לך עוד 100 פרחים על כל אחד מבניי שזה יוכל להגיע ל-1000 פרחים רק אם תענה לי על השאלה שאשאל. אמר הרב ישאל אדוני ואם אדע אשיב. אמר הרופא, רופא אני במקצועי אמור נא לי מדוע אמרו חז"ל הטוב שברופאים לגהינום? עמל אני לעזור ולרפא, מוזעק לבית החולים ביום ובלילה, עוזר כפי יכולתי וכל המציל נפש כאילו מציל עולם מלא ולבסוף יכניסו אותי לגהינום? נבוך הרב ולא מצא תשובה. יצא מבית הרופא והמשיך בדרכו, וכששב לירושלים סיפר למשלחיו שיכל להשיג עוד 1000 פרחים לו היה לו תשובה לשאלתו של הרופא. 1000 פרחים זה סכום עתק שיכלו מאות תלמידי חכמים לשקוד על התורה תקופה ארוכה בעזרתם. אמר אחד החכמים אסע אני לשם ואשיב על שאלתו, אמרו לו צאתך לשלום.
בא אצל הרופא ואמר יש לי תשובה על שאלתך. ענה הרופא: דע לך שלא לקנטר שאלתי את שאלתי כי יודע אני שכל דברי חז"ל אמת וצדק וחורה לי על שגזרו דיני לגהינום. אמר לו הרב ניראה לי שכונתם של חז"ל שהמציל נפש איין ערוך לשכרו, אבל המאבד נפשו אין קץ לעונשו, ולא ייתכן שרופא אשר טיפל במאות חולים לא טעה אי פעם באבחנתו, לפעמים ניזוק החולה מתרופותיו ולפעמים אף נפטר.. ואין הקב"ה וותרן ובצד השכר הרב – ממתין גם העונש הרע, ולכן חייב הרופא להזדכך בגהינום לפני שיבוא על שכרו.
קדרו פני הרופא ואמר: איני מסכים איתך. והשכר מגיע בצדק שכן היה זו כוונת הרופא לרפא ולהביא מזור, אבל השגגה אם הייתה, באה בשוגג ובאונס ולכן אין להעניש עליה בחומרה כה רבה. טען הרב וכי אין רופאים המתרשלים ביודעין? ענה הרופא יש ויש, אבל החכמים מדברים על הטוב שברופאים שגם הוא יורש גהינום הכיצד?. לא הייתה בפיו תשובה וחזר לירושלים.
שמע יהודי פשוט ועלה אצל הרבנים, אמר להם תנו בידי תעודת שליחות ואני אענה על שאלתו ומוכן אני לנסוע על חשבוני ואם אצליח רק אז תחזירו לי את כספי הנסיעות. נתנו בידו כתב שליחות והפליג לקושטא, בא לבית הרופא ואמר שלום עליכם שליח ארץ הקודש אני עייף אני ורעב, אסעד ואנוח ואצפה לתרומתך. קיבלו הרופא בכבוד האכילהו והשקהו ביד רחבה ובערב סעד בחברת בעל הבית ובני ביתו, והוציא את תעודת השליחות מחיקו. ענה לו הרופא כדרכו אם תענה על שאלתי אתרום 1000 פרחים. הוציא האיש את פנקס הקבלות והחל לרשום, תמה הרופא הן טרם השבת לשאלתי המציקה שמדוע אמרו החכמים שטוב שברופאים לגהינום חייך האיש ואמר שאלה זו אינה צריכה להציק לכבודו, שכן כבודו אינו נמנה עם הטוב שברופאים. נפגע המארח מדבריו רוצה אתה להעליבני ולפגוע בכבודי בביתי והאיש השיב לא הבנת לכוונתי. כוונת חכמינו באמרם טוב שברופאים היא לרופא שהוא טוב לב ורך לבב, יביאוהו אל האדם שהנמק פשה ברגלו ומאיים להרעיל את כל גופו מה רפואתו? לכרות את כף רגלו, אבל אם הרופא רך לבב הוא ואינו מוצא עוז בנפשו לכרות את כף רגלו ומרחם על החולה שיהיה לגידם וחס עליו שלא להכאיב לו בכרתה של רגלו מה דינו? מה השאלה התרגש הרופא, הלא הנמק התפשט והחולה ימות והרופא יירש גהינום, אכן ענה לו השליח הנה מבין אתה מדוע אמרו חכמים טוב שברופאים לגהינום כי הרופא חייב לפעמים להקשות את לבו לטובת החולה ולרפאותו נהרו פני הרופא ושילם את דמי תרומתו ואף הוסיף עליהם, שב השליח ומסר את הסכום לשולחיו, שמחו בהצלחתו ומנוהו לשליח קבוע והצליח בשליחותו לרווחת לומדי התורה בירושלים.
נבקש מהקב"ה שהוא הרופא האמיתי שירפא את כל עם ישראל וישלח לנו את משיח צדקנו לגאולה השלמה אמן כן יהי רצון
שבת שלום
הרב משיח מיכאלי- קרית מלאכי
