פרשת 'ויחי'
יעקב אבינו, שפרשת השבוע מספרת על פטירתו, היה השלישי והאחרון באבות האומה. ממשיכו היה יוסף, שאף לו תפקיד מרכזי בבניינו של עם-ישראל. יוסף אינו נמנה עם האבות, אולם עניינו היה להביא לעולם את מהותם של האבות. וכך מבואר הפסוק "אלה תולדות יעקב – יוסף"; כלומר, יוסף הוא המוציא ומגלה ("תולדות") את עניינו של יעקב. בזוהר נאמר ששלושת האבות הם כנגד שלושת הרגלים: פסח כנגד אברהם (שנאמר בו "לושי ועשי עוגות"); שבועות כנגד יצחק (שבו נשמע קול השופר באילו של יצחק); וסוכות כנגד יעקב (שבו נאמר "ולמקנהו עשה סוכות"). הזוהר מוסיף, שחג שמיני-עצרת הוא כנגד יוסף, כי כשם שעל יוסף נאמר "אלה תולדות יעקב יוסף", שהוא המשכו של יעקב, כך שמיני-עצרת הוא המשכו של חג-הסוכות.
ההשוואה הזאת של יוסף לשמיני-עצרת יכולה להמחיש את עניינו של יוסף. שמיני-עצרת כולל שני ניגודים – מצד אחד הוא חג לעצמו (ולכן מברכים בו 'שהחיינו'), ומצד שני הוא נקרא שמיני-עצרת – המשך של חג-הסוכות. אף יוסף כך: מצד אחד הוא המשך של יעקב, כי כאמור, עניינו להוריד לעולם את דרגתו ואת בחינתו הרוחנית של יעקב; ועם זה יש בו מעלה ייחודית עצמאית. עצם העובדה שהוא מסוגל להביא לידי גילוי את מדרגתו של יעקב מעידה על כוח מיוחד שיש ביוסף ועל מעלה מיוחדת שקיימת בו לעומת יעקב אביו.
מעלה ייחודית זו באה לידי ביטוי במספר שמונה (שמיני-עצרת). המספר שבע מסמל את גדרי הבריאה, כפי שנבראה על-ידי הקב"ה בשבעה ימים, ואילו שמונה מייצג את האור האלוקי שלמעלה מגדרי הבריאה. זוהי דרגתו הרוחנית של יוסף הצדיק – "צדיק יסוד-עולם". הוא חי בתוך המולת העולם והיה משנה למלך מצרים, ובה בשעה עמד בדרגה רוחנית שלמעלה מגדרי העולם. ובעצם, דווקא משום שבמהותו העצמית היה למעלה מהעולם, לא פגמו טרדות העולם בדבקותו בקב"ה.
מכאן גם נובע הקשר המיוחד של יוסף לגלות מצרים ולגאולה ממנה. הירידה למצרים באה על-ידי יוסף, שהזמין את אביו ואחיו לבוא למצרים, והוא גם נתן את הכוח לגאולה ממצרים, כפי שהוא מנבא לאחיו בפרשתנו: "ואלוקים פקוד יפקוד אתכם, והעלה אתכם מן הארץ הזאת". מטרת הירידה למצרים הייתה כדי להוציא משם "רכוש גדול"; כלומר, לברר את ניצוצות הקדושה הטמונים במצרים. כאשר סיימו בני-ישראל את העבודה וביררו את הניצוצות האלוקיים הללו, באה הגאולה. כוח זה, לרדת למצרים ועם זה שלא לשקוע בטומאתה, אלא להפך, לגאול ממעמקיה את הניצוצות האלוקיים – בא מיוסף הצדיק. לכן דווקא יוסף הוא שהבטיח את בשורת הגאולה, כי הוא הנותן לעם-ישראל כוח להשלים את עבודת הבירורים, ועל-ידי זה להביא את הגאולה. (לקוטי שיחות)
