פרשת אמור
כוחה של החלטה נכונה:
בפרשתנו התורה מדברת על קדושתם של הכוהנים, וייחודם על פני שאר העם. ידועים דברי החפץ חיים זצ"ל שאמר פעם לת"ח גדול שהגיע לבקרו, מה ההבדל ביני לבינך. הלה שלא הבין בתחילה את דברי הח"ח, נענה ותמה למה הרב מתכוון. אמר לו הח"ח, מדוע אני שייך לשבט הכהונה, וכבודו משתייך למחנה ישראל מה האפליה הלזו. ואז החל החפץ חיים מרצה את דבריו וכך אמר – סב סבי לפני אלפי שנים ששמע את קריאתו ההיסטורית של משה רבנו לאחר חטא העגל, קריאה שהדהדה בחלל העולם "מי לה' אלי" רץ מיד לעברו של משה, וקבע את גורל זרעו לדורות והנה התוצאה לפניך, הנני שייך לשבט הכהונה. מה שאין כן סבך שלא נהג כמותו והשתהה מלעשות כן, נשאר במחנה ישראל ולא זכה למעלת הכהונה הנכבדה. והנה היה נראה כי כל האפשרות הייתה אז ונגוזה, אך מדברי הרמב"ם בסוף הלכות שמיטה ויובל נראה אחרת. כמובן אין כוונתי שנוכל להיות כוהנים ונתחיל לשאת כפיים ולפדות בכורים וכדו', אלא הכוונה היא לבחינה של כהן. הבה ניתן לרמב"ם את רשות הדיבור, ונראה איך הדברים קשורים אלינו ורלוונטיים עד לימינו אנו. "ולא שבט לוי בלבד, אלא כל איש ואיש מבאי העולם אשר נדבה רוחו אותו, והבינו מדעו, להבדל לעמוד לפני ה' לשרתו ולעובדו לדעה את ה', והלך ישר כמו שעשהו האלוקים, ופרק מעל צווארו עול החשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם, הרי זה נתקדש קודש קדשים ויהיה ה' חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים, ויזכה לו בעולם הזה דבר המספיק לו כמו שזכה לכוהנים ללוים, הרי דוד המלך ע"ה אומר "ה' מנת חלקי וכוסי אתה תומיך גורלי". יש הרבה מה להאריך ולעיין בדברי הרמב"ם, אך ננסה להתמקד בנוגע לנו. על אף שמבחינה משפחתית הייחוס של אלה שאינם כוהנים היא עובדה מוגמרת ולא ניתנת לשינוי, עדיין ישנה אפשרות להיות בבחינה של כהן. הרי הכוהנים היו עסוקים בעבודת בית המקדש על כל חלקיה וענייניה. עבודת קודש שכל כולה קרבת אלוקים. וכפי שחז"ל הקדושים האריכו לתאר ולצייר מהו בית המקדש, באיזה הרמוניה נפלאה הוא היה מתנהל, ובסדר מופתי שאין שני לו. הכל היה מדויק ומתוזמן עד לפרטי פרטים. ועל אף המורכבות של שלל העבודות שהיו שם, הכל נעשה עפ"י רצון ה' כדבעי. והיה נראה שזה שייך רק להם, בהיותם עובדים לפניו ית' יום יום, חיים ונושמים את האווירה הקדושה שמפעפעת בהם ללא הרף ונותנת בהם את אותותיה. אך הנה רבינו הרמב"ם מאלפנו בינה, כי כל יהודי באשר הוא רחוק כקרוב יכול לגשת אל הקודש פנימה, ולהיות בבחינה של כהן שכל כולו קודש לה'. איך ניתן לעשות זאת – ע"י שישמור על הישרות בה ברא אותנו בורא העולם כמאמר הפס' "ה' עשה את האדם ישר והמה בקשו חשבונות רבים". וכן שיוריד מעל עצמו עול החשבונות הרבים, הכוונה היא לטרדות היום יום שסובבות אותנו, ועלינו לנסות להתנתק מהם כיון שזה מפחית בעוצמה וביכולת להתחבר לה' יתברך. אין ספק כי ה' נתן לנו את הטרדות כניסיון, אך עבודתנו היא למעט ככל הניתן ולזמנים מוגדרים, כך שבשעה בה הננו מגיעים לתפילה או לשיעור תורה, נהיה שקועים לגמרי בתכלית האמתית למענה הגענו לזה העולם. נכון צריך לפרנס משפחה ולא חסרים טרדות, אך עבודתנו היא להיות כמה שיותר מחוברים לה'. זוהי הבחינה של כהונה לה יוכל כל אחד אם יקבע לעצמו שיעורי תורה קבועים. הוא ישתנה, כל משפחתו תתרומם ביחד אתו, ואז עולמנו ייהפך למקום עוד יותר נפלא. כיון שההוד וההדר הטמונים בבריאה, יתגלו ויאירו באור גדול במהרה אמן.
הרב מיכאל מירון הי"ו מבית שמש
לרפואת מרדכי בן איווט וסעדיה בן שמחה בתושח"י
