פרשת נצבים וילך
האדם צריך לדעת שהתורה היא עיקר ותכלית החיים
על הפסוק "ויצו משה אותם לאמור מקץ שבע שנים במועד שנת השמיטה בחג הסוכות וכו' תקרא את התורה הזאת לעיני כל ישראל באוזניהם" משה רבינו מצווה את עם ישראל, שבחג הסוכות שבשנת השמיטה כשעם ישראל עולה לרגל, המלך צריך לקרוא בתורה לעיני כל ישראל, והדבר צריך ביאור מה העניין שמשה מצווה דווקא בחג הסוכות שבשנת השמיטה לקרוא בתורה, מה העניין דווקא בזמן הזה לקרוא בתורה? ידוע הדבר כי ימי האדם מחולקים לשלושה חלקים, ימי עלייה, ימי עמידה וימי ירידה, החלק הראשון ימי העלייה, שבהם הבחור עובר ניסיונות ופיתויים לא פשוטים ונוטה יותר לעשות מה שלבו חפץ מאשר מה שצריך ונכון לעשות, והולך אחר הרגש מאשר אחר השכל וזה זמן שאפשר ליפול בקלות, אך אם יקשיב לגדולים ממנו ויתנהג כפי שהורו לו אזי יפרח ויגדל. החלק השני ימי העמידה, שבהם האדם קלט והפנים את משמעות ומטרת החיים מהניסיון שצבר במשך חייו. החלק השלישי ימי הירידה שלמעשה זה ימי הזקנה שבהם האדם מתחיל להתכונן לקראת העולם הבא על ידי תורה מצוות ומעשים טובים, שזהו העולם שאליו הולכים אחרי מאה עשרים של האדם כמאמר הגמרא העולם הזה הוא פרוזדור לפני העולם הבא, ומנגד יש את שלושת הרגלים שהם כנגד ימי האדם, הרגל הראשון הוא חג הפסח שהוא יוצא בתחילת האביב בזמן שהשקדייה פורחת וכל העצים גדלים ופורחים וממלאים את פני הארץ, ובמקביל לחייו של האדם זה בדיוק ימי העלייה שזה הזמן שהבחור יכול לגדול ולפרוח אם יקשיב לגדולים ממנו, ועוד בפסח יש את קרבן העומר שבא משעורים שזהו מאכל בהמה ובמקביל לחייו של האדם זה בדיוק ימי העלייה שהבחור עושה מה שרוצה כבהמה שעושה מה שרוצה. הרגל השני זהו חג השבועות זמן מתן תורה, והוא יוצא בתחילת הקיץ בזמן שהאדמה מתחילה לספוג את כל מי הגשם שירדו במשך החורף, ובמקביל לחייו של האדם אלו הם בדיוק ימי העמידה שבהם האדם קלט והפנים את משמעות החיים. הרגל השלישי זהו חג הסוכות, שבו האדם מתחיל לאסוף אל ביתו את כל היבול שקצר במשך הקיץ בכדי שקור החורף לא יפגע בהם, ובמקביל לחייו של האדם אלו ימי הזקנה שבהם האדם מתכונן לחיי העולם הבא ומתחיל לאסוף את כל זכויותיו שאלו הם תורה ומצוות, ובשנת השמיטה הכול הפקר שדה שהייתה עד ליפני כמה שעות בבעלותו של האדם נהפכה הפקר לכל, כל אחד אשר יחפוץ ומתי שיחפוץ וכמה שיחפוץ יכול להיכנס ולקחת לעצמו ולבני ביתו ללא רשות מבעל הבית משום שבשמיטה הכול הפקר. לכן משה רבינו מצווה לקרוא את התורה בסוכות שבשמיטה, משום שאמרנו שסוכות לגבי חייו של האדם אלו ימי הירידה שבהם אדם מתכונן לעולם הבא, והשמיטה היא מסמלת הפקר שכל שאר הדברים הגשמיים הכול כלום בעולם הבא, כי זה הזמן שהאדם באמת מפנים אל ליבו שהתורה והמצוות הם עיקר ותכלית החיים. ונסיים בסיפור קצר שמראה לנו לאיזה דרגות אנשים יכולים להגיע בחלק הזה שהתורה היא עיקר ותכלית החיים, מסופר על אחד מגדולי התורה בשואה שהיה באחד ממחנות המוות האכזריים בגרמניה הנאצית, כמו בכל שאר המחנות אותו מחנה גם כן סבל מחרפת רעב איומה נוראה, הם היו מקבלים פרוסת לחם וכוס מים אחת למשך יום שלם של עבודת פרך, לאותו רב הייתה גמרא קטנה מתחת לכריתו ובלילה שהיה חוזר מהעבודה היה יושב ולומד בה עד כלות הכוחות, לילה אחד כשר הרב חזר מהעבודה ורצה ללמוד בגמרא הוא מגלה שהגרמנים לקחו לו את הגמרא והיא איננה, הרב מיד החל למי יש גמרא להעניק לו בכדי שיוכל ללמוד בה, עד שנמצא אחד שהיה מוכן למסור לרב גמרא שהייתה ברשותו בתנאי שהרב יביא לו למחרת את פרוסת הלחם, הרב בלא היסוס הבטיח לו שלמחרת הוא מביא לו את פרוסת הלחם והלה הביא לרב את הגמרא, האנשים שנוכחו במעמד זה פנו לרב בשאלה הרי פקוח נפש דוחה את כל התורה כולה, אמר להם הרב בלי תורה חיי אינם חיים אז אם אני יאכל מבלי ללמוד חיי אינם שווים, רואים מכאן לאיזה דרגות אנשים יכולים להגיע בחלק הזה שהתורה היא תכלית החיים.
ר' אוריאל מירון הי"ו מאשקלון
