פרשת וירא
הבטחת הקב"ה לאברהם ושרה, כי ייוולד להם בן, מתגשמת: "וה' פָּקַד אֶת שָׂרָה כַּאֲשֶׁר אָמָר, וַיַּעַשׂ ה' לְשָׂרָה כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר". חז"ל מצאו שהמונח 'פקידה' מופיע הן בהופעת גשמים הן בפריון (תענית ח,ב): "נאמר 'פקידה' באישה: וה' פקד את שרה, ונאמר 'פקידה' בארץ: פָּקַדְתָּ הָאָרֶץ וַתְּשֹׁקְקֶהָ". ההשוואה מצביעה על דמיון בין גשמים לפריון. ואכן, כמו שפקידה באישה היא שלב בדרך ללידה, כך הגשמים מרווים את האדמה ומובילים לצמיחת היבול. בתורת החסידות מצטטים בהקשר זה את מאמר חז"ל: "בני חיי ומזוני (פריון, קיום ופרנסה) אינם תלויים בזכות, אלא במזל".
לכאורה, הדברים סותרים את דברי הגמרא (שבת קנו,א) "אין מזל לישראל". ומבארים, שבמקום לקרוא "אֵין מזל", יש לומר: "אַיִן – מזל לישראל". המזל של ישראל הוא בבחינת 'אַיִן' הגבוהה והנסתרת, שאינה נתפסת בהשגתנו. היא למעלה מ'סדר ההשתלשלות', שהוא מערכת ההשפעה המסודרת שמותאמת לעולם. זו משמעות השם 'מזל' – מלשון נזילה של שפע אלוקי ממרומי דרגתו אל עולמנו התחתון. אך אם ה'מזל' הזה אינו בהישג ידנו, האם המשמעות היא שאיננו יכולים להשפיע עליו? התשובה היא, שבכוחו של יהודי להשפיע גם על המזל הנשגב ממנו. אלא שבעוד יש מטרות שאפשר להשיג על-ידי תפילה או ברכה, הרי כדי להגיע לדרגת המזל נדרש מהאדם מאמץ יוצא דופן.
כאשר אדם רותם את כל כוחות הנפש לעבודת ה', הוא עדיין משתמש בכלים המוגבלים שלו ואינו יכול להתעלות מעבר להם. אך אדם יכול לדבוק בקב"ה עד כדי מסירות נפש ממש, בבחינת "בכל מאודך – אפילו הוא נוטל את נפשך". כאשר אדם פורץ את המגבלות שלו, או-אז הוא מסוגל לעקוף אפילו את 'סדר ההשתלשלות'. כדי שהאדם יגיע לבחינת 'בכל מאודך' עליו להפעיל את הנקודה הפנימית ביותר בנשמתו, הקשורה בקב"ה במידה בלתי-מוגבלת, וזו מאירה בתוך נפשו ומכפיפה את כל-כולו למלא את רצון ה'. כך האדם יכול לפעול שהקב"ה ירעיף עליו שפע שמלכתחילה לא היה זכאי לו.
כשאדם מגיע לרמת דבקות של 'בכל מאודך', הרי שכל אישיותו מתמקדת במטרה הזאת. במצב רגיל אדם עלול לסבול מסתירות פנימיות. יש בנפשו צדדים השואפים לדבוק בקדושה, וכנגדם כוחות שליליים הפונים אל ההפך מזה. אך במצב של מסירות נפש האדם אוסף את כל ישותו, מוסר אותה למטרה אחת, ואז שורה בו אחדות מוחלטת. גם יצירת אחדות בעם ישראל בכוחה להביא שפע של 'בני חיי ומזוני'. זו משמעות התפילה: "ברכנו אבינו כולנו כאחד". כאשר עם ישראל עומד באחדות, בכוחו לקבל את כל הברכות. המחלוקת והפירוד הם שורש הגלות והשלילה, והאחדות מתקנת זאת ומביאה את הגאולה השלמה. (תורת מנחם)
באדיבות צעירי אגודת חב"ד chabad.org.il