'חול המועד פסח'
בשבת חול המועד מפטירים בחזון העצמות היבשות שבספר יחזקאל, שבניסן נגאלו אבותינו ובניסן עתידין להיגאל, ועתידין המתים לחיות בגאולה הקרובה. וכתב הטור: כך אמר רב האי גאון כי תחיית המתים עתידה להיות בניסן, ומשום כך מפטירים בחזון העצמות היבשות.חזון הוא סמל לגאולת העם ושבו לעצמאותם ולאמונתם לבורא, ויאמר אלי בן אדם,העצמות האלה כל בית ישראל המה, הנה אומרים יבשו עצמותנו ואבדה תקוותנו, נגזרו לנו לכן הינבא ואמרת אליהם כה אמר ה' וכ' ונתתי רוחי בהם וחייתם, והנחתי אתכם על אדמתכם, וידעתם כי אני ה' דברתי ועשיתי, נאם ה'!
המתבונן יראה התנאי וההתחלה היא ההתקבצות יחדיו התקבצות יחדיו אל ארץ אבותינו, התאגדות יחדיו בלב אחד בחבירות אמת באהבת ישראל כינה ואמיתית כך היה ביציאת מצרים. כאשר היו 'כאיש אחד בלב אחד' באחדות אמת, כמו שאמרו בתנא דבי אליהו: יוצאי מצרים מצוה אחת היתה בידם והיתה נוחה לפני הקב"ה יותר ממאה מצוות, ומהי המצווה שהייתה בידם, שעשו כולם אגודה אחת וכרתו ברית לגמול חסד זה עם זה.
וכך יהיה גם בגאולה העתידה ובהמשך הנבואה 'ועשיתי אותם לגוי אחד בארץ .. וכרתי להם ברית שלום,ברית עולם יהיה אותם' לא עוד סיכסוך לא עוד פילוגים לא ריב אחים, קנאה, שנאה , וככל שנרבה שלום בין איש לרעהו בין עדה לרעותה, כך נקרב את ימי האורה ימי הטובה והברכה.
מסופר שפעם היו שני בחורים יהודה וישראל שגדלו ביחד שחקו ולמדו ביחד שנים רבות, גם שכל אחד כבר הקים את ביתו נשארו חברים טובים והיו לאנשי מסחר טובים וישרים,יום אחד הגיע צו מאת המלך לקחת את יהודה ולשפוט אותו, במשפט ישבו אנשי בליעל והעלילו עלילות שווא חמורות. ונפסק גזר דין מוות בתליה בעוד שבועיים.
יהודה היה ממש המום ולא ידע את נפשו ואין לו שום אפשרות להוכיח את צדקתו, והנה הגיע היום של קיום הגזר דין, בנוכחות כל בני העיר והמלך, הוציאו את יהודה והביאו אותו לפני התליין, פתאום אחד מהנוכחים מאנשי העיר התחיל לצעוק זה לא הוא האשם, אני הוא הנאשם ושוב צועק וצועק והביאו אותו לפני התליין ואמר תשמע זה לא הוא זה אני ואז יהודה ראה שזה חברו ישראל ואמר לו מה אתה עושה? והתחילו להתווכח ביניהם
והתליין לא ידע מה לעשות, ואז המלך קרא להם ואמר מה קורה פה למה לא מבצעים את גזר הדין, ואז שוב התחילו לספר למלך ולהתווכח ביניהם עד שהמלך אמר תספרו לי את האמת מה הולך כאן! ואז אמר ישראל הוד רוממותו למען האמת מדובר כאן על עלילת שווא שבו אף אחד מאתנו לא עשה שום דבר רע, אנחנו אוהבים האחד את השני ואנחנו לא יכולים לראות שיקרה משהו לשני, ולכן כל אחד מאתנו צועק שהוא האשם. אמר המלך אני מוכן לבטל את גזר הדין בתנאי אחד אם תצרפו אותי בחברות שלכם בחברות האמת הזו, אני מבטל הכל, אם יש בניכם כזו אהבת אמת אני רוצה להיות, שותף שלכם.
והנמשל מובן: ואהבת לרעך כמוך אניה' אם האחד אוהב את חברו אהבת אמת אומר ה' אני רוצה להיות שותף שלכם באהבת אמת הזו, עד כמה יש להשתדל ולהתאמץ באהבת ישראל 'כי מי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות' שהגאולה העתידה תהיה דוגמת גאולת מצרים ואין לנו ספק שנמצאים אנו בתהליכי סלילת דרכה. והדרך נראתה סלולה ולפתע שוב קשים ונסיגות ופתאום אכזבה וכמעט יאוש אבל כל זה משום שמבטינו מוגבל אך כאשר נצא מאפילה לאור גדול נראה כיצד הכל היה הכנה לגאולה השלמה ואז ימלא שחוק פינו ולשוננו רינה!.
כשעולה יהודי למרום, מקבלים פניו בשאלה : ציפית לישועה (שבת לא) אז נראה מה עשית לקירובה ואנו קטונו, אין בכוחינו להשכין שלום בעם כולו, אך יש ויש בכוחנו להרבות שלום במרחב המצומצם, בחוג הסובב אותנו זאת יתבעו מאתנו ויתר על כן: 'רבן שמעון בן גמליאל אומר, כל המשים שלום בתוך ביתו מעלה עליו הכתוב כאילו משים שלום בישראל על כל אחד ואחד, שלכל הפחות נוכל לומר: אדוננו המלך,אנו לא עיכבנו את בואך.
יה"ר שנזכה לביאת הגאולה האמיתית והשלמה שבענו מטובך שמח נפשנו בישועתך האר פניך וניוושע.
הרב גבריאל מירלא הי"ו מרחובות
