פרשת שופטים
בתחילת הלכות סנהדרין הרמב"ם מגדיר את המצווה להעמיד שופטים ושוטרים בכל מדינה ובכל מחוז: "מצוות עשה של תורה למנות שופטים ושוטרים בכל מדינה ומדינה ובכל פלך ופלך, שנאמר 'שופטים ושוטרים תיתן לך בכל שעריך'… שופטים אלו הדיינים… שוטרים אלו בעלי מקל ורצועה". בהלכה הבאה הרמב"ם מצמצם את חובת ייסוד בתי הדין לארץ ישראל בלבד: "אבל בחוצה לארץ אינן חייבין להעמיד בית דין בכל פלך ופלך, שנאמר 'תיתן לך בכל שעריך אשר ה' אלוקיך נותן לך לשבטיך'".
מפרשי הרמב"ם הזדעקו על הדברים, הסותרים לכאורה את דברי הגמרא (מכות ז,א): "למדנו לסנהדרין שנוהגת בארץ ובחוץ לארץ. אם כן, מה תלמוד לומר 'בשעריך'? בשעריך אתה מושיב בתי דינין בכל פלך ופלך ובכל עיר ועיר, ובחוץ לארץ אתה מושיב בכל פלך ופלך, ואי אתה מושיב בכל עיר ועיר". בעקבות זאת יש הסבורים כי נפל שיבוש בהעתקת דברי הרמב"ם ויש לתקן ולכתוב כך: "אבל בחוצה לארץ אינן חייבין להעמיד בית דין אלא בכל פלך ופלך". גרסה אחרת: "בחוצה לארץ אינן חייבים להעמיד, אבל חייבים להושיב בית דין בכל עיר ועיר".
ואולם אנו מוצאים חיזוק מפתיע לגרסה המקורית של הרמב"ם בדברי הרמב"ן, שנולד בסוף חיי הרמב"ם, והוא כותב: "בחוצה לארץ אינם חייבים למנות להם בית דין… אין ישראל שבחוץ לארץ מצוּוים למנות להם דיינים בעיירות, וכן כתב כבוד הרב ר' משה". חידושו זה של הרמב"ם פותר קושיה המתעוררת בדברי הגמרא על סיפור פורים. הגמרא (מגילה יב,א) אומרת שהיהודים נהנו מסעודתו של אחשוורוש למראית עין בלבד (מתוך פחד לדחות את הזמנת המלך), ולכן הקב"ה העניש אותם גם כן למראית עין בלבד, שהרי גזירת המן נתבטלה לבסוף.
ולכאורה איך אפשר להמעיט בחומרת ההשתתפות בסעודת אחשוורוש, בשעה שזו הייתה בניגוד להוראתו של מרדכי היהודי, שהיה מראשי הסנהדרין, והזהיר את היהודים: "לא תלכו לאכול בסעודתו של אחשוורוש" (אסתר רבה פרשה ז,יז)?! הלוא הרמב"ם פסק (בתחילת הלכות ממרים) ש"כל מי שאינו עושה כהוראתן (של בית הדין) עובר בלא תעשה, שנאמר 'לא תסור מכל הדבר… ימין ושמאל'". אלא שעל-פי דברי הרמב"ם, שבחוץ לארץ אין חובה להושיב בית דין, אין מקום לשאלה, מכיוון שאי-הציות להוראת מרדכי לא היה בגדר עבירה על הוראת בית דין. הדרך היחידה שמצדיקה העמדת בית דין היא כאשר בא תובע וצועק על עוול שנעשה לו, וכאן לא הייתה שום 'צעקה' מצד היהודים שהצדיקה העמדת בית דין. ויהי רצון שנזכה בקרוב לגאולה האמיתית והשלמה, שבה יקוים הייעוד "וְאָשִׁיבָה שֹׁפְטַיִךְ כְּבָרִאשֹׁנָה וְיֹעֲצַיִךְ כְּבַתְּחִלָּה" (ישעיה א,כו). (תורת מנחם)
באדיבות צעירי אגודת חב"ד chabad.org.il
