פרשת 'כי תצא'
בפרשתנו מופיע הציווי: "זכור את אשר עשה לך עמלק… לא תשכח". הצורך לזכור ולא לשכוח את עמלק נובע מכך שזו מלחמה תמידית, שמתחוללת בנפשו של כל אדם, בכל דור ודור, כפי שנאמר: "מלחמה לה' בעמלק מדור דור". המלחמות של בני-ישראל משקפות את המאבקים המתחוללים בנפשנו פנימה. סוג אחד של מלחמה הוא מול שבעת עמי כנען. שבעת העמים האלה מייצגים את שבע המידות הרעות, העלולות למשוך את האדם לכיוונים שליליים. הציווי שציווה אותנו הקב"ה להילחם בהם מלמד כי עלינו להילחם במידות השליליות ולשאוף לסלקן מליבנו.
אולם על עמי כנען לא נאמר שזו מלחמה תמידית, שכן אין הכרח שהיא תהיה קיימת בכל אדם ובכל זמן. יש אפשרות שיהודי ייפטר מהמידות הרעות, ולא יזדקק להילחם בהן. לעומת זה, המלחמה בעמלק היא "מדור דור", היא קיימת בכל אדם ובכל דור, ולכן נצטווינו לזכור ולא לשכוח את החובה להילחם בעמלק. סכנתו של עמלק נובעת מעובדת היותו צאצא של עשיו, שעליו נאמר "הלוא אח עשיו ליעקב". הוא מנסה לעטות עליו לבוש ערמומי ומחוכם, בשאיפה להטות את האדם מדרך החיים. לכן נדרשת זהירות רבה כל-כך בהתמודדות עמו.
עמלק יכול לבוא ליהודי תלמיד-חכם, שלמד תורה ואף למד על גדולת הבורא ועל העולמות הרוחניים העליונים. היהודי הזה "יודע את ריבונו", ועמלק מנסה לגרום לו להיות בבחינת "מכוֵון למרוד בו". הוא מנתק את השכל מההתנהגות היום-יומית, ולשכל עצמו אין הדבר מפריע, כי השכל מטבעו קר ואינו קובע מה טוב ומה רע.
אם עמלק רואה שאין בכוחו לגרום לאדם למרוד בקב"ה חס-ושלום, הוא מנסה גישה מרוככת יותר – הוא מנסה לקרר את היהודי, "אשר קָרְךָ". אפשר ללמוד תורה ולקיים מצוות, אבל למה לעשות את הדברים מתוך התלהבות והתפעלות. הלוא אתה אדם בעל-שכל, לא יאה לך 'לצאת מהכלים'… דרגה מעודנת יותר: כשיהודי לומד חסידות ובא לידי התפעלות מגדולת הבורא, לובש עמלק 'אצטלא דקדושה' וטוען: מה ההתפעלות מזה שהקב"ה ברא עולם גדול ומופלא כל-כך, והלוא הבורא הוא אין-סופי ובלתי-מוגבל, ואם-כן אין כל פלא בדבר.
ואם גם בזה אין עמלק מצליח לקרר את היהודי, הוא מנסה דרך שלישית. הוא מסכים שצריך לעבוד את הקב"ה, ושצריך לעשות זאת בהתפעלות ובהתלהבות ומתוך שמחה, אבל הוא מנסה לגרום לאדם לחוש את כבוד עצמו. גם את הטענה הזאת הוא עוטף בלבושים צדקניים, כאילו הוא דואג אך ורק לכבוד שמים, ולכן עליו לשמור על כבודו של יהודי שעובד את הקב"ה… עלינו לזכור שכל אלה מתחבולותיו של עמלק, שכל מטרתו לקרר את היהודי. צריך לזכור את עמלק ולמחות את זכרו, וכך נזכה לגאולה השלמה בקרוב ממש. (תורת מנחם)
