פרשת בשלח
פרשת השבוע עוסקת בעיקרה בנס הגדול של קריעת ים סוף, אך כשמתבוננים בלשון הפסוקים נראה כי ישנה סתירה בין פסוק אחד למשנהו.
כשהקב"ה מצווה את משה רבינו לבקוע את הים נאמר "וְאַתָּה הָרֵם אֶת מַטְּךָ וּנְטֵה אֶת יָדְךָ עַל הַיָּם וּבְקָעֵהוּ וְיָבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה" (שמות יד, טז) ואילו בהמשך הפרשה נאמר "וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם" (שמות יד, כט), האם בני ישראל הלכו בתוך הים ביבשה או שהלכו ביבשה בתוך הים? כל מילה בתורה וודאי מדויקת והשינוי בין הפסוקים אומר דרשני.
על כך יש לתרץ על פי מה שכתב בספר "באר מים חיים" על הפסוק "ובני ישראל הלכו ביבשה וגו' מיעוט רבים שניים, לומר כי על שניים מישראל לבד נקרע הים, והם דתן ואבירם שאמרו חז"ל שנשארו ונקרע הים עליהם לבד".
על פי זה נוכל להבין את שינוי המילים בפסוקים שהזכרנו, כשנקרע הים עבור כל בני ישראל הם עברו "בתוך הים ביבשה", קודם היה ים שהפך ליבשה, וכשדתן ואבירם עברו היה זה "ביבשה בתוך הים" הייתה קודם יבשה ולאחר מכן הים ששב לאיתנו.
על הפסוק "וְאָמַר פַּרְעֹה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל נְבֻכִים הֵם בָּאָרֶץ סָגַר עֲלֵיהֶם הַמִּדְבָּר" (שמות יד, ג) שואלים המפרשים הרי בני ישראל כבר היו מחוץ למצרים למי מבין בני ישראל אמר פרעה את הדברים?
רש"י אמנם מפרש שכוונת הפסוק "לבני ישראל" היא במשמעות של "על בני ישראל" זאת אומרת שפרעה לא דיבר עם בני ישראל אלא דיבר על בני ישראל. על פי פירוש זה יש לכאורה שינוי גדול במשמעות הפסוק.
תשובה לשאלה זו ניתן למצוא בתרגום יהונתן על הפסוק שמפרש "וְיֵמַר פַּרְעה לְדָתָן וְלַאֲבִירָם בְּנֵי יִשְרָאֵל דְּמִשְׁתַּיְירוּן בְּמִצְרַיִם" שכוונת הפסוק "בני ישראל" היא על דתן ואבירם שנשארו במצרים גם לאחר שבני ישראל כבר יצאו ממנה! ולפי הנראה הם היו משתפי פעולה עם האויב, ולכן פרעה התייעץ איתם ואולי הם אפילו נתנו דרבון ועידוד לרדוף אחרי בני ישראל, וכדי שנוכל להבין מי היו דתן ואבירם נביא עוד כמה דוגמאות.
לראשונה אנו שומעים על הצמד דתן ואבירם כשמשה רבינו יוצא לראות בסבלות אחיו הוא רואה מריבה בין שני אנשים "וְהִנֵּה שְׁנֵי אֲנָשִׁים עִבְרִים נִצִּים וַיֹּאמֶר לָרָשָׁע לָמָּה תַכֶּה רֵעֶךָ" (שמות ב, יג) ועל כך אומר רש"י "דתן ואבירם הם שהותירו מן המן", לא זו בלבד שהם אלו שהלכו להלשין על משה אצל פרעה על שהרג את המצרי, הם גם אלה שהותירו מן המן למרות שמשה ציווה שלא להשאיר ממנו ליום המחרת אך הם רצו להתריס נגד משה רבינו.
גם במחלוקת קרח ועדתו מספרת התורה שרצה משה רבינו להתפייס עם דתן ואבירם, הוא לא התעקש על כבודו והיה הוא זה שבא אליהם להתפייס ואילו הם מצידם עונים לו במילים הקשות "הַעֵינֵי הָאֲנָשִׁים הָהֵם תְּנַקֵּר לֹא נַעֲלֶה" (במדבר טז ,יד).
ולאור כל מה שכתבנו יש לשאול מדוע אם כן נעשה לדתן ואבירם נס מיוחד של קריעת ים סוף? מדוע דווקא הם זכו לשידוד מערכות הטבע באופן אישי?
על הפסוק "וַיִּפְגְּעוּ אֶת מֹשֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן נִצָּבִים לִקְרָאתָם בְּצֵאתָם מֵאֵת פַּרְעֹה: וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם יֵרֶא ה' עֲלֵיכֶם וְיִשְׁפֹּט: אֲשֶׁר הִבְאַשְׁתֶּם אֶת-רֵיחֵנוּ בְּעֵינֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי עֲבָדָיו לָתֶת-חֶרֶב בְּיָדָם לְהָרְגֵנוּ" (שמות ה, כ-כא) אומר רש"י שהיו אלו דתן ואבירם, הם היו שוטרי ישראל שאף קיבלו מכות בגלל עם ישראל, כמו שנאמר "וַיֻּכּוּ שֹׁטְרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר שָׂמוּ עֲלֵהֶם נֹגְשֵׂי פַרְעֹה לֵאמֹר: מַדּוּעַ לֹא כִלִּיתֶם חָקְכֶם לִלְבֹּן כִּתְמוֹל שִׁלְשֹׁם גַּם תְּמוֹל גַּם הַיּוֹם" (שמות ה, יד- טו) עד שצעקו אל פרעה "לָמָּה תַעֲשֶׂה כֹה לַעֲבָדֶיךָ"? (שמות ה, טו).
מכאן למדים שדתן אבירם מסרו את נפשם ואף הוכו עבור בני ישראל, ואף שהיו רשעים למרות זאת בזכות מסירותם לעם ישראל זכו לנס גדול שהים נקרע במיוחד עבורם.
חז"ל אומרים "קשין זיווגם כקריעת ים סוף" וכן "קשין מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף" זיווג ופרנסה עבור שני אלה יכול אדם ליפול אל זרועות הייאוש, אדם הצריך להביא פרנסה אל ביתו, וכן הרוצה למצוא את זיווגו מה יעשה כדי שייוושע?
מכאן ניתן ללמוד כי מי שמתמסר עבור יהודי שני, מעניק מעצמו לטובת זולתו יכול הוא לזכות לקריעת ים סוף פרטית, ולראות את ישועת ה' וחסדיו.
הרב אבישי בטשוילי
רב קהילת 'כרמים' ראשון לציון
