פרשת "ויגש"
יוסף ויהודה
על המלים "ויגש אליו יהודה" יש המוצאים רמז למה שאמר יהודה ליוסף בעת המפגש בר"ת: ויאמר יהודה גביע שלך אצלנו לא ימצא ואם ימצא הוא וודאי דרך הינוח.
על המפגש שבין יהודה ליוסף וכן על זה שיעקב שלח את יהודה גשנה לפניו אל יוסף שואלים המפרשים : מדוע שלח יעקב דווקא את יהודה אל יוסף ולא את אחד השבטים האחרים? ומבאר בעל ה"ערבי נחל" בספרו על התורה שענין זה יובן ע"פ תורת החוזה מלובלין. ששם מובא הסבר על ההבדל בין לידת יהודה ללידת יוסף . דהנה בלידת יהודה נאמר :ותהר עוד ותלד בן ותאמר הפעם אודה את ה' על כן קראה שמו יהודה ,ותעמוד מלדת" ושואל על זה החוזה מלובלין לשם מה מספרת לנו התורה שלאה עמדה מללדת ? ועונה על כך החוזה מלובלין שלאה הודתה לה' רק על העבר דהיינו על מה שכבר קיבלה (ולכן אמרה הפעם אודה) ולא היה לה ביטחון על ההמשך האם תקבל עוד ילדים לכן נענשה ועמדה מלדת ורק לאחר שבקשה והתפללה שמע ה' אל תפילתה והעניק לה עוד ילדים. מזה אנו למדים יסוד גדול באמונה וביטחון בה' שאין אנו אמורים להודות לה' רק על מה שכבר קיבלנו אלא אנו אמורים לבטוח בה' גם על מה שעדיין לא קיבלנו ולהאמין שגם זה יהיה לטובה. ולכן כשנולד יוסף אמרה רחל אמנו ההיפך ממה שאמרה לאה וכפי שנאמר שם בפ' ויצא :" ותקרא שמו יוסף לאמר יוסף ה' לי בן אחר", שרחל הודתה לה' גם על העתיד להיות ולכן אע"פ שאמרה 'אסף ה' את חרפתי' מלשון הודאה לה' על העבר (והיתה אמורה לכאורה לקרוא לו אסף) קראה שמו יוסף מלשון עתיד ולא אסף מלשון עבר. מכאן למדים אנו מרחל יסוד חשוב באמונה בקב"ה שצריך לתת הודאה לה' אע"פ שעדיין לא הגיעה הברכה. על יסוד ביאור זה של החוזה מלובלין מבאר ה"ערבי נחל" את השאלה מדוע שלח יעקב דווקא את יהודה ליוסף , כיוון שידע יעקב שיבואו ימים קשים לישראל של גלות ואח"כ ימים של ניסים ונפלאות ומופתים, ועם ישראל יצטרך להודות לה' אז רצה יעקב להורות לישראל כיצד צריך להודות לה' ושההודאה צריכה להיות כרחל גם על העבר (יהודה) וגם על מה שעדיין לא קיבלו על העתיד(יוסף) לכן יצר את המפגש שבין יהודה ליוסף כהכנה לגאולת ישראל ממצרים. והראיה לכך שבנ"י קיבלו את ציווי יעקב זה נרמז בשירת הים של בני ישראל עם משה במילים "אז"- מלשון עבר "ישיר"- מלשון עתיד וכן במילים "אשירה לה' כי גאה גאה-מלשון עבר ואח"כ אמרו "תביאמו ותיטעמו בהר נחלתך- תפילה ואמונה על לעתיד ואח"כ ועי"ז זוכים להמשך הפסוק "מקדש ד' כוננו ידיך" בנין ביהמ"ק וגאולת ישראל.
בהפטרה על הפרשה מובאת נבואת יחזקאל על העתיד להתרחש לעתיד לבוא שאז יהיה מפגש של יוסף ויהודה (משיח בן יוסף ומשיח בן יהודה) ומפגש זה הוא שיביא את הגאולה כפי שכתוב שם "ואתה בן אדם קח לך עץ אחד וכתוב עליו ליהודה ..ולקח לך עץ אחד וכתוב עליו ליוסף.. וקרב אותם אחד אל אחד והיו לאחדים בידך..ועבדי דוד מלך עליהם ורועה אחד יהיה לכלם.. ונתתי את מקדשי בתוכם לעולם.." שמפסוקים אלה אנו למדים שלעתיד לבוא יהיה איחוד בין יוסף ויהודה ועד שמאיחוד זה יקום מלך מזרע דוד דווקא וכפי שמוסבר בתורת החסידות ששורש נשמתו של יהודה היא מספירת המלכות ולכן המשיח שיגאל בסוף את עם ישראל יהיה מזרע יהודה דווקא והמפגש שנערך בין יהודה ליוסף בפרשתנו (טרם הגאולה הראשונה גאולת מצרים)הוא זה שנותן את הכח למפגש הסופי שיהיה ביניהם ערב הגאולה האמיתית והשלימה וכפי שהרבי מליובאוויטש זי"ע מסביר שנקראת האמיתית כיוון שאין היא כהגלויות שהיו לפניה כיוון שהיו אחריהן גלות אלא זו גאולה אמיתית שאין אחריה גלות ושנזכה לכך במהרה בימינו אמן ואמן.
הרב בן ציון בטאשוילי הי"ו קרית מלאכי
