פרשת נח
המשפט ״דרך ארץ קדמה לתורה״ הינו יסוד מאד עמוק ברצות האדם להבין את הלמה. בתקווה שיום אחד סודות התורה ייפתחו אליך, אתה צריך לחוות את העולם: להבין מהי קנאה, אהבה, שנאה חמדנות, כבוד וכו. וכל זה כדי להכין אותך לשלב הבא של חייך, הרגע שבו אתה קם ומנסה להתבונן על עצמך והעולם מתוך הצלחה מסחררת, או מתוך תחילתה של קריסה, בכדי לחפש נואשות משמעות לחיים.
התורה ניתנה לנו כאמצעי לתווך בין המחשבה האלוקית, הרצון האלוקי והתכלית שלשמה באת לעולם. היא למעשה שפה הבאה לגשר בין עולם בלתי מוגבל בתוך עולם מוגבל, כדי לממש חיים נצחיים. האדם הוא זה שנבחר למשימה, כאמצעי למימוש הרצון האלוקי בעולם. כיצד זה קורה?
האדם מוגדר כעולם קטן והעולם מוגדר כאדם גדול. מטרתו של האדם היא לזכך את מידותיו ומתוך כך לזכך את העולם. השלב הראשון, הוא השלב המבואר בספר בראשית, כיצד העולם כולו נוצר עבור האדם. השלב השני, הוא השלב שבו האדם מקבל את היכולות לתקן את עצמו ואת העולם. השלב השלישי הוא השלב בו העולם ישרת את האדם. כדי שהדבר יקרה בפועל, לשם כך עלינו ליצור כלים רוחניים לשליטה על טבע המידות.
בשביל להוציא את השמן המשובח ביותר מהזיתים, צריך למחוץ ולרמוס את כל הזיתים כדי לקבל שמן זית זך כתית. כך גם באדם, כדי להוציא את הטוב ביותר ממנו, צריך למחוץ ולרמוס את כל הרצונות העצמיים שלו, בכדי להפוך לכלי חדש נעלה יותר מכל מה שהכיר עד כה. רק לפני שיוצאים לדרך, צריך לוודא שהעולם אכן השלים את מלאכת ההכנה בכדי לאפשר לאדם לממש את תכליתו.
כששאלו את הרבי מלובביץ איך זה שהוא לא מתעייף מלעמוד יום שלם ולחלק דולר לכל יהודי, הרבי ענה: כשסופרים יהלומים לא מתעייפים. כשאתה לומד איך היהלום נוצר בטבע, אתה מגלה תהליך מאד דומה באדם, בו יש אינספור התפרצויות רגשיות שפורצות החוצה ומתוך כל ההתגעשויות של מהלך החיים, רק אותן רגעים מיוחדים בעלי משמעות (מצוות מתוך כוונה) הם אותם היהלומים הטמונים בך.
כדי לגלות כמה שיותר יהלומים הטמונים בך, אתה חייב לעבור תהליך, מסע פנימי הבא לשנות את כל המבנה האישיותי שלך, לפלוט החוצה את כל הרע שבך, בכדי לשנות את עולם הרצונות שלך, מאדם בעל רצון לקבל, לאדם בעל רצון להשפיע וכל זה כדי להפוך את עצמך והעולם למזוככים, בכדי שיום אחד העולם המזוכך הזה, ישרת אותך.
שינויים שכאלו אינם מתאימים לכל אדם, מאחר והדבר מצריך לקיחת אחריות וכישורים לא אנושיים בכדי לשרוד את כל המהלכים הקשים שהעולם טומן בתוכו כגון: קנאה, תאווה וכבוד שהם צורך בסיסי לקיומו של כל אדם, ללא יוצא מן הכלל. רק שבתהליך הזיכוך אתה מחליף את הקנאה האנושית לקנאת סופרים. את הכבוד שאליו האדם רודף, למידת ההכרה האלוקית שבו, וכו…
פרשת נח באה לשפוך המון אור על המהלך המאד אכזרי לכאורה של השמדת (זיכוך) האנושות כולה, למעט תיבת נח וכל זה כדי ליצור כלי איכותי יותר, ממנו תיווצר האנושות כולה. אבל למה הקב״ה הוביל מהלך כל כך קשה? ובכן, ככל שאנחנו מתבגרים אנחנו מגלים את החשיבות לאיזון פנימי. העולם בדור של נח היה בתנאים מאד קיצוניים שבגינן רק את האלוקים התהלך נח ולא עם בני האדם.
כשבאו עננים, הם החשיכו את השמים. הם לא איפשרו לקרני השמש לחדור. כשבאה השמש היא היתה לוהטת מאד. כל התנאים של הטבע היו במצב מאד קיצוני ולא אפשרו זיכוך של החומר. לכן הקב״ה הוריד במשך 40 יום מים ללא הרף, כי הדרך לזכך את החומר היא באמצעות מים. לעולם לא היתה ברירה אלא לעבור את המבול בכדי לשרוד את העתיד. אותו הדבר בנפש האדם. מי שצמא ומחפש לשרוד את הבאות, יילך למים ואין מים אלא תורה.
40 יום ניתן לו לאדם, מחודש אלול עד ליום כיפור כדי לאפשר לו להיות כלי ראוי, מאדם בעל רצון לקבל, לאדם בעל רצון להשפיע. אם הוא עשה את ההכנה, יום כיפור יכפר עליו והקב״ה יוביל רצון חדש באדם לתקן את טבע מידותיו ומתוך כך להשפיע טוב על העולם. וכעת יוצאים למלאכת המימוש ובאה התורה ואומרת לך רוצה להפוך ליהלום מלוטש?, ״בוא אל התיבה״ – בוא נצא למסע ותתכנס פנימה אל אותיות התורה והבן את משמעותן בכדי לזכות לחיים של משמעות.
ר' דוד בוטראשוילי הי"ו מאשדוד
