פרשת ויגש
בפרשתינו נאמר: "וידברו אליו את כל דברי יוסף אשר דבר אליהם וירא את העגלות אשר שלח יוסף לשאת אותו ותחי רוח יעקב אביהם" (מו-כז)
מפרש רש"י שבכדי שיעקב יאמין שעוד יוסף חי והוא זה ששלח את האחים בכדי להביאו אליו, הוא מסר להם סימן שישמש כהוכחה לכך והוא הנושא שבו היה עסוק עם אביו באותה שעה שפירש ממנו – עגלה ערופה. וכשיעקב אבינו שמע זאת אזי "ותחי רוח יעקב אביהם" עכשיו הוא ידע בוודאות שמדובר בבנו יוסף ובאותו רגע חזרה השכינה לשרות עליו שכן עד אותו הזמן הייתה מסולקת ממנו, מכיוון שבימי אבלו לא זכה לקבל נבואה.
מובא בספר נחלת יוסף, שיוסף הביא בתור סימן דווקא את עגלה ערופה בגלל שהוא רצה לרמז רמז גדול באותה שעה, רמז המגלה את סוד עמידתו בכל הניסיונות הרבים שעברו עליו.
הנידון של עגלה ערופה הוא על אדם שנמצא הרוג בדרך ולא יודעים מי הרגו, במקרה כזה זקני הסנהדרין חייבים לצאת ולמדוד איזה עיר הכי קרובה אל ההרוג ועל זקני אותה העיר הקרובה להצהיר בגלוי 'ידנו לא שפכו את הדם הזה'. שואלת הגמרא וכי עלתה במחשבתינו שזקני בית דין שופכי דמים הם, אלא משמעות האמירה הזו היא שבית הדין צריך לומר בפירוש שלא נמנעו מלתת לו מזונות וללוות אותו. ומכאן אנחנו רואים עד היכן משתלשלות הסיבות זו מזו, ועד כמה עלינו לחפש תמיד את המקור הראשון לכל מקרה ומקרה. אפילו סיבה רחוקה ביותר נלקחת בחשבון, עד כדי כך שאפילו אם זקני העיר פטרו את אותו אדם מבלי ללוות אותו אזי כל סדר האירועים הבא אח"כ נזקף לחובתם. כל פרט ופרט הוא לא מקרה בפני עצמו אלא הוא קשור בעוד הרבה פרטים שהשתלשלו לפניו.
ומפרשת עגלה ערופה למד יוסף הצדיק שלכל דבר יש סיבה ומסובב. שלכל מאורע שהשם יתברך מעביר אותו יש סיבה ויסוד. ומכיוון שכך הוא היה יכול לעבור ולקבל באהבה את כל הייסורים והמאורעות שעבר. ואת זה יוסף רצה ללמד את אחיו, שאם אדם עובר מאורע כלשהו זה בכדי לכפר על מה שצריך כפרה או בכדי להכשיר אותו לעלות למדרגה גדולה. ולכן יוסף התנכר לאחים והאשים אותם שהם מרגלים וכלא אותם בבית האסורים, הכל בכדי שהם ירגישו בעצמם את התחושה של אדם שהוא לא עשה שום דבר ונגזר עליו לסבול ולהתענות על לא עוול בכפו, וכך האחים יכלו להרגיש ולו במעט באיזה מצב יוסף היה נמצא בעצמו.ואח"כ הוא גילה להם שבעצם כל הייסורים שעבר הכל היה לטובה וה' סידר שהוא יגיע למצרים בכדי שבסופו של דבר הוא יעלה לגדולה ולכן אין להם להתעצב על מה שקרה.
ומכאן על כל אחד ואחד ללמוד שגם אם עוברים עליו ניסיונות ומאורעות שיכולים להפיל ולהוריד את מצב רוחו עליו לדעת שמאחורי כל זה עומד השם יתברך שהוא עילת העילות וסיבת כל הסיבות ורק הוא יודע למה הוא מעביר את האדם בניסיון הזה. וזו הייתה הכרתו של יוסף הצדיק בכל מה שעבר עליו וזה מה שהחזיק אותו בכל התקווה הזו, וזה מה שהיה צריך להחזיק את עם ישראל בדור שאחריו כשהם היו משועבדים לפרעה במצרים. וזה מה שצריך להחזיק את כל עם ישראל עד ביאת משיח צדקינו שבוודאי שכל מה שהקב"ה עושה הכל לטובה, עד שנזכה לטובה הגדולה והיא ביאת מלך המשיח בבניין בית המקדש בגאולה האמיתית והשלימה בקרוב ממש.
שבת שלום ומבורך
התמ' סימון ג'אנאשוילי הי"ו מלוד
לע"נ שרה בת מיכאל וציפורה אשת סימון
