פרשת וישב
השגריר הראשון:
לפני כשבעים שנים עת שימש הרב עמנואל יעקובוביץ' זצ"ל רבה של בריטניה, ערכה מלכת אנגליה סעודה גדולה ולה הוזמנו אנשי אצולה ונכבדים.
ביקשה המלכה מרבה של בריטניה שיאות לכבד המעמד, "מתוקף היותי יהודי מותר אני במאכלים הכשרים בלבד ולכן איני יכול להגיע", השיב הרב.
שלחה לו המלכה מכתב בו התבקש ליידע את המלוכה על איזו כשרות הינו סומך והמלכה תדאג שכל המנות שיוגשו לפני הרב יהיו תחת פיקוח הכשר זה.
כשהבין הרב שלהתחמק כבר לא יוכל הוא כיבד את המעמד והגיע, כאשר נכנס ראה שהכלים המונחים על השולחנות זהים והאחראי ששם לבו לכך קרא לו, וכאות הוכחה הפך מספר כלי אוכל והראה לרב שכל כלי האוכל חדשים וניתן לסעוד ללא חשש.
בסיום המנה הראשונה הבחין הרב בדבר בלתי שגרתי, כל המוזמנים קמו ממקומם והחליפו מקומות, שאל הרב את שכנו לפשר העניין והלה ענה שבין מנה למנה מחליפים מקומות והכלים נשטפים ומוגשים להם שוב וזהו מנהגם.
ניסה הרב לטכס עצה, ואז החליט שלמען הכשרות איננו מתבייש מאיש. הוא הרים את המפה יחד עם כלי האוכל בם סעד ועבר מקום. אחד מן האורחים יהודי מתבולל רטן בפני הרב, "תראה אתה נשאר עם התורה שלך, אתה נשאר עם האמת שלך תראה איזו בושות אתה עושה!! תראה אותי, אני אוכל עם כולם והכל בסדר גמור"!
אחר המנה השנייה הוחלפו בשנית, שוב עבר הרב מקום יחד עם כליו, כך פעל עד אשר סיימו את סבב המנות אז קם הרב והודה למלכה בכל ליבו על ההזמנה לסעודה החגיגית.
לפתע רדף אחריו הנסיך ואמר לו, "תראה צפיתי בך משך כל הסעודה וברצוני לומר לך, אימי מלכה ואני ראיתי נסיכים רוזנים וראשי מדינות, אבל אם יש מישהו שאני באמת מכבד ומעריך מכל האנשים שהיו פה זה דווקא אתה, כי דבקת באמת שלך".
בדיוק אז עבר היהודי המתבולל שחזה כיצד העניק הנסיך לרב כבוד גדול. הוא ניגש לנסיך ואמר לו "גם אני יהודי"!
"אתה יהודי ואכלת כמוני"? שאל הנסיך. בירר הנסיך את מהות תפקידו ופיטר אותו.
בא המתבולל אל הרב בבושת פנים ואמר לו, "העמידה האיתנה שלך בקיום התורה והמצוות ניצחה את מלכת בריטניה והסובבים אותה ואפילו אותי שניסיתי למחוק את התורה"!
"וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען" כך פותחת פרשתנו, וברש"י שם "ועוד נדרש בו, ביקש יעקב לישב בשלוה קפץ עליו רגזו של יוסף, צדיקים מבקשים לישב בשלוה אומר הקדוש ברוך הוא לא דין לצדיקים מה שמתוקן להם לעולם הבא אלא מבקשים לישב בשלוה בעולם הזה"?
יש לתמוה, מה חטא מצאו ביעקב שביקש לישב בשלווה, הלא לא בהתענגות בענייני עוה"ז חפץ כי אם לעבוד עבודת הקודש בהיותו פנוי מטרדות, ומה חסרון בזה?
בפרק ט' מהלכות תשובה הלכה ב' כתב הרמב"ם "ומפני זה התאוו כל ישראל נביאיהם וחכמיהם ימות המלך המשיח כדי שינוחו ממלכות הרשעה שאינה מנחת להן לישראל לעסוק בתורה ובמצוות כהוגן וכו'".
ואם זאת ביקש יעקב אבינו מדוע לא הסכימה עמו פמליה של מעלה?
הסבר הדברים כך הוא, המשימה המוטלת על כתפי האיש הישראלי היא ליטול ולסלק את כוח הרע ולשם כך עבר יעקב תלאות רבות. יעקב אבינו השלים עצמו בתכלית הבירורים והשלמות השייכים לחלק נשמתו על ידי שעמד איתן נגד עשו לבן וכלל התלאות, אולם הואיל ומיעקב יצא עם ישראל שאביהם של שנים עשר השבטים הוא, אם כן אחר שהשלים יעקב בירורו האישי נדרש לעסוק בבירור הנוגע לכלל ישראל שהוא גלות מצרים.
לו היה עוסק יעקב בבירור זה לא היה מגיע זמנו לירד למצרים עד שנולדו כל שבעים הנפש. כלומר, שהשלווה אותה ביקש יעקב לא שלווה ומנוחה המוכרים לנו היו שוודאי נחוצים הם כדי שלא יטרדו נפשו של אדם מלעסוק בתורה וכפי שכתב הרמב"ם, אלא מנוחה מן העבודה הרוחנית שהיא התשתית לבניין עם ישראל ולפיכך "קפץ עליו רוגזו של יוסף", ומשמעות המילה "קפץ" היא מחוץ לסדר הקיים, פירוש הדבר הוא שלפי שלא עסק יעקב בבירור הכלל שביקש לנוח מכך בא פתאום רוגזו של יוסף חביבו של אביו והורד למצרים על מנת להשלים הבירור בכלל ישראל.
יעקב אבינו היה השגריר הראשון של עם ישראל בזה שהוטל עליו לסלק את כוח הרע, כך חש אף רבה של בריטניה שהפך למייצג של עמנו ולכן לא חת מאיש.
שבת שלום.
הרב יצחק אדרת הי"ו מבני ברק
