פרשת מקץ
"את שני בני תמית אם לא אביאנו אליך"
בניו של יעקב אבינו נמצאים בסיטואציה מורכבת מאוד. רעב גדול שורר בעולם, הם נאלצים לרדת למדינה זרה בה ינסו לקושש קצת מזון וטרף לביתם, "שליט" המדינה מתנכר אליהם, מעליל עליהם עלילות ומאשימם בעוון ריגול, לוקח מאיתם את אחיהם ואוסר אותו, ומתנה את שחרורו בכך שיביאו את בנימין. יעקב אבינו מסרב לשלוח את בנימין בטענה שהוא כבר 'איבד' מספיק בנים ובנימין נשאר יחיד לאמו וסכנת הדרכים תהיה לו לרועץ וכמאמר הפס': "ויאמר אליהם יעקב אביהם אותי שכלתם יוסף איננו ושמעון איננו ואת בנימין תקחו עלי היו כלנה"… "לא ירד בני עמכם כי אחיו מת והוא לבדו נשאר וקרהו אסון בדרך והורדתם את שיבתי ביגון שאולה".
או אז קם ראובן ומציע הצעה תמוהה לחלוטין, "את שני בני תמית אם לא אביאנו אליך תנה אותו על ידי ואני אשיבנו אליך", אך כאמור יעקב אבינו מסרב ואת סיבתו הברורה מבאר רש"י: 'לא קיבל דבריו של ראובן. אמר: בכור שוטה הוא זה, הוא אומר להמית בניו, וכי בניו הם ולא בני?!". השאלה המתבקשת וזועקת היא: מה עלה בדעתו של ראובן בהצעה זו??? ע"מ להבין את מה שהתחולל במוחו של ראובן יש להבין את השתלשלות האירועים מתחילתן.
לידיהם של השבטים הקדושים נפלה הזדמנות בלתי חוזרת כאשר מגיע יוסף במצוות אביו לשאול בשלומם. הם מבינים זאת ומחליטים להרוג אותו. "ויראו אותו מרחוק ובטרם יקרב אליהם ויתנכלו אותו להמיתו: ויאמרו איש אל אחיו הנה בעל החלומות הלזה בא: ועתה לכו ונהרגהו ונשליכהו באחד הבורות ואמרנו חיה רעה אכלתהו ונראה מה יהיו חלומותיו: וישמע ראובן ויצילהו מידם ויאמר לא נכנו נפש: ויאמר אליהם ראובן אל תשפכו דם השליכו אותו אל הבור הזה אשר במדבר ויד אל תשלכו בו למען הציל אותו מידם להשיבו אל אביו:"
מבלי לחשוף את רצונו ראובן מסכל את תכנית אחיו ומציל את יוסף, התורה חושפת את רצונו האמתי להשיבו אל אביו בעוד שאחיו חושבים כי הוא מדמה ליוסף מוות 'פאסיבי'. אמנם, בכך לא תם העניין. "וישבו לאכול לחם וישאו עיניהם ויראו והנה ארחת ישמעאלים באה מגלעד וגמליהם נשאים נכאת וצרי ולוט הולכים להוריד מצרימה: ויאמר יהודה אל אחיו מה בצע כי נהרוג את אחינו וכיסינו את דמו: לכו ונמכרנו לישמעאלים וידינו אל תהי בו כי אחינו בשרנו הוא, וישמעו אחיו:" בהיעדרו של ראובן האחים מוכרים את יוסף והוא מורד למצרים. בלית ברירה ראובן משלים עם המציאות הנוראה ועם האבל הגדול שירד על אביו בהציגם את הכתונת הטבולה בדם. לימים (כך נראה בהמשך הפרשה) גילה ראובן לאחיו את אשר נצר בליבו שנים רבות על אשר מכרו את יוסף ולא מימשו את תכניתו להשאיר אותו בבור. (ידע ראובן כי תוצאות מעשה זה לא יפסחו עליהם ויהיה עליהם להתמודד איתם בעתיד) – "ויען ראובן אותם לאמר הלוא אמרתי אליכם לאמר אל תחטאו בילד ולא שמעתם וגם דמו הנה נדרש". ראובן מבין כי האחריות למעשיהם רבצה עליו וכעת נדרשים האחים לעמוד בפני התוצאות ולתת את הדין!
לאחר מכירת יוסף, העלילה נעצרת ותשומת הלב מופנית לפרק בחייו של יהודה. הוא עוזב את המשפחה, נושא אישה, מוליד 3 ילדים, מתאלמן ואף מאבד 2 מילדיו. על תפנית תמוהה זו עומד רש"י ומסביר את טעמה: "למה נסמכה פרשה זו לכאן, ללמד שהורידוהו אחיו מגדולתו כשראו בצרת אביהם ואמרו אתה אמרת לנו למכרו אילו אמרת להשיבו היינו שומעים לך". מדברי האחים נשמעת ביקורת לעברו של יהודה ואף קורטוב של אשמה. יהודה, אחד מהבולטים באחים נפרד מהמשפחה בעקבות הביקורת. כאשר מתים בניו של יהודה התורה רומזת לנו על סיבת מותם. הרמב"ן עומד על רמז זה וכך כותב:" לא הזכיר הכתוב פשעו של ער כאשר עשה באחיו אבל אמר כי בחטאו מת, להודיע שלא היה זה בעונש יהודה על מכירתו של יוסף, כי ההצלה עמדה על המכירה ולא היה בבית האבות שכול זולתי זה שהיה רע בעיני ה' כי זרע צדיקים יבורך". מדברי הרמב"ן משמע כי אין דופי במעשיו של יהודה במכירת יוסף, ומיתת בניו אינה קשורה למכירה, אך אחי יהודה אינם יודעים זאת ולא מן הנמנע שמחשבה או הרהור קל עבר בדעתם על כך שיהודה מקבל את עונשו על מכירת יוסף, וכדברי הספורנו: "באותו הזמן שנמכר יוסף למצרים, בסיבת עצתו של יהודה שאמר למכרו ושכל את אביו, חל על יהודה פרי מעלליו והוליד שני בני מוות ונשאר שכול משניהם".
כעת נחזור לנקודה בה התחלנו, עשרה אחים יורדים למצרים, אחד מהם נכלא והם חוזרים ברגשות מועקה לאביהם, שמעון נשאר במצרים והם צריכים לשכנע את האבא לשלוח איתם גם את בנימין, יעקב כאמור מסרב. ראובן מבין כי מכירת יוסף לא נגמרה בעונשו של יהודה אלא מידת הדין עדיין מקטרגת, הוא מחליט לקבל עליו אחריות המאפיינת את הבכור. בהצעתו לקבל עליו את עונש מיתת שני בניו במידה ולא ישיב את בנימין רומז ראובן לכך שהוא מוכן לקבל על עצמו את אותו העונש שקיבל יהודה (לשיטת הספורנו) על אחריותו להיעלמותו של אחיו. זהו ההסבר להצעתו התמוהה של ראובן.
דחייתו על הסף של יעקב להצעה זו של ראובן, יש בה כדי לחזק ולבסס את ההסבר לעיל לדברי ראובן, שכן יעקב אבינו בשלב זה איננו יודע כלל על מכירת יוסף ולכן הוא שולל מכל וכל את הקשר של מיתת בניו של יהודה למכירה. אך ברבות הימים, כאשר יעקב אוסף את בניו (בפרשת ויחי) ומברך אותם, הוא פונה לראובן ואומר לו: "ראובן בכורי אתה כחי וראשית אוני", על אף שלאחר מכן מביע יעקב אכזבה ממעשי ראובן בעניין חילול יצועו, עדיין מכנה אותו בשם בכור, לרמז על כך שידע בשעת מבחן לקבל ולקחת על כתפיו אחריות כבדה ביותר ביודעו את משקל העונש הכבד.
"מעשה אבות סימן לבנים" – יה"ר שנלמד ממעשיהם של אבותינו הקדושים והטהורים ויהיו מעשינו מכוונים לשם שמים.
הרב יוסף אלאשוילי הי"ו מלוד
