פרשת וארא
רק להתבונן:
הקב"ה מכין את משה ואהרון לקראת בואם אל פרעה, ואומר להם פרעה ידרוש אות ומופת כדי להיווכח שאכן יש כאן אמירה מספקת מבחינתו. אם כן האות הראשונה תהיה, שתזרקו בפניו את המטה שייהפך לתנין היינו נחש.
ר' בחיי (שמות ז' י') עומד על שאלה מעניינת – מה הסיבה שהמטה נהפך דווקא לנחש ולא לשאר בהמות וחיות, יש אפשרויות רבות ומגוונות כדוגמת סוס ושור, אריה וזאב ועוד רבים.
ומבאר ר' בחיי – חטאו של הנחש היה לשון הרע, כמובא במדרש ילמדנו (ילקוט תלמוד תורה, בראשית אות יב') וז"ל "וכן את מוצא בנחש הקדמוני על שספר לשון הרע על בוראו לפיכך נצטרע, ומה אמר "והייתם כאלהים". אמר ר' הונא הסלעין (הכתמים) היינו שהן על הנחש היא צרעתו". הנחש דיבר על כך שכביכול הקב"ה לא רוצה שיאכלו מעץ הדעת, כדי שלא יוכלו לברוא עולמות כמותו. ולכן נענש על כך לעולמים. גם פרעה חטא בלשון הרע, באומרו (שמות ה') "מי ה' אשר אשמע בקולו, לא ידעתי את ה' ".
לכן הקב"ה פתח עם מופת הנחש, כדי לרמוז לפרעה שייענש על חטאו כמו הנחש. שכן מצינו (במדבר כא') שכל מי שמטיח דברים כלפי מעלה, נידון בנשיכת נחש. שם כלל ישראל דברו על הקב"ה ומשה רבנו, ועונשם היה מידי – בדמות נחשים שרפים שנשכו אותם.
כדאי לשים לב, שאם הקב"ה ציווה אותם לעשות זאת כדי לרמוז לפרעה, סימן שהוא אכן היה אמור להבין את הרמז, האם זה קרה בפועל זה כבר שטח הבחירה, אבל מצד עצמו הוא היה בר הכי.
בשם הבעל שם טוב זצ"ל ידוע שכל דבר שאדם נפגש בו במהלך חייו, אמור ללמד אותו לימוד כלשהו בעבודת ה'.
מספרים שהרב אורי זוהר ז"ל נסע פעם בכביש מסוים, ומשהגיע לרמזור נהג הרכב שלידו זיהה אותו, צפר לו ואמר לו כך – עד שהרמזור יתחלף יש לך זמן קצר לנסות להחזיר אותי בתשובה (אמנם מי שמחפש את האמת לא עושה זאת בצומת מרומזרת ועל רגל אחת, אולם כמי שהכיר בערכה של כל נשמה יהודית, ביקש הרב סייעתא דשמיא וניסה) ואמר לו כך – למה אתה עוצר את הרכב תיסע הרי הכביש ריק. ענה הלה כי יש נוסעים בנתיבים אחרים בצומת. שאל הרב אורי ואם הכל היה ריק, ענה הלה אני חושש למשטרה. ואם הכל נקי הוסיף הרב לשאול, אני חושש ממצלמות.
בינתיים הרמזור החליף לכתום ואז צעק לו הרב אורי – דע לך שכל מעשיך וגם אלו הסמויים ביותר, מצולמים 24/7 – חשוב על כך. מה עלה בסופו של אותו אחד אינני יודע, אבל הרווחנו כאן מסר אמתי ונוקב.
מי שחי את חייו כך הרי גם השגרה מקבלת מימד של איכות חיים, לא רק שגרה אפורה נדושה, אלא חיים בהם מכל דבר מפיקים לקחים. חיים עם עיניים פתוחות לקלוט את כל המתרחש, ולחפש את הבורא יתברך בכל פינה בבריאה.
וכמו שכתב מרן החזו"א זצ"ל (אמונה ובטחון א' א') "אם האדם הוא בעל נפש, ושעתו שעת השקט.. ועינו מרהיבה ממחזה שמים לרום והארץ לעומק, הוא נרגש ונדהם, כי העולם נדמה לפניו כחידה סתומה כמוסה ונפלאה, והחידה הזאת מלפפת את לבבו ומוחו, והוא כמתעלף לא נשאר בו רוח חיים, בלתי אל החידה כל מעינו ומגמתו, ודעת פתרונה כלתה נפשו..".
למתבונן בדבריו הזכיר את עניין העילפון, ואין הדברים למליצה, אלא החזו"א כתב את התשוקה שלו מתוך משקפיו שלו. וידוע שפעם אחת מצאוהו מתבונן בעלה קטן, וכמעט התעלף מכך..
על ר' אביגדור מילר זצ"ל מספרים שפעם אחת נכנס אליו אחד מנכדיו, וראהו מכניס את ראשו לגיגית מלאה במים ועושה בועות. רק נזכיר שנכדיו מעידים כי בכל פעם שהגיעו אליו, ראוהו עוסק בתורה ומוסר בהתמדה נפלאה.
משכך ראה הרב את תמיהת נכדו והסביר, היום שמעתי אדם שאמר לחברו כל כך חם, אין לי אויר. משכך רציתי לחוש את המציאות הזו האם באמת אין אוויר, והמקום היחיד בו באמת אין אוויר וחמצן זה בתוך המים. לכן רציתי לחוש קצת מה מרגיש אדם שאין לו אוויר, והכנסתי את ראשי עד כמה שיכולתי, כדי שנבין עד כמה הקב"ה ברוב חסדיו משפיע עלינו טובה וברכה, בזה שהאוויר שהוא כה נחוץ לחיינו זמין לנו ללא מפריע. ועד כמה צריך האדם להודות לבוראו על היכולת לנשום לבד.
סיפר לי אחד ממשתתפי השיעורים שלנו, שבתקופת הקורונה הוא הגיע למצב בו היה צריך להיות תלוי במכונת הנשמה ברמה של שמונים אחוזים, זה מטלטל, שאת הדבר האלמנטרי ביותר האדם נזקק לו הוא נצרך לעזרה מלאכותית ולא יכול להסתדר בכוחות עצמו.
ויש כאן רווח עצום ומהיבט נוסף – יש רעיון נפלא בשם השר שלום מבעלזא זצ"ל (ואומרים שזה מבית כבשונו של הבעש"ט) הפסוק אומר (תהלים קז' מג') "מי חכם וישמור אלה ויתבוננו חסדי ה' ". היינו מי רוצה לשמור על עצמו שלא יקרו לו כל מיני מרעין בישין המוזכרים בפרק שם – ויתבוננו חסדי ה' – לשם כך צריך להתבונן בכל החסדים המקיפים אותנו.
מי שיתבונן בדברים הקטנים במהלך היום יום ולא יתייחס אליהם כמובנים מאליהם, הוא לא יצטרך לכל מיני "שעונים מעוררים" למיניהם, וזה ימשוך עליו עוד ועוד חסדים. כי מי שמכיר בטובות שעושים לו ומודה על כך יש "חשק" לתת לו עוד.
אז נזכור – לחיות עם קצת יותר התבוננות, ולהודות על כל הטוב שמקיף אותנו, וכן גם על הניסיונות.
הרב מיכאל מירון הי"ו מלוד
