ראש השנה
מה השופר מנסה להגיד לנו?
בכל שנה מחדש, כשאנחנו עומדים בבית הכנסת בראש השנה, הרגע המרגש ביותר הוא שמיעת קול השופר. התורה הקדושה קוראת ליום הזה "יוֹם תְּרוּעָה יִהְיֶה לָכֶם".
כולנו יודעים שיש מצווה לשמוע את השופר, אבל אם נטה אוזן ונחשוב קצת על הצליל שלו, נגלה שהוא מחביא בתוכו שלושה מסרים ענקיים וסופר-אקטואליים לחיים שלנו.
שימו לב לפרט הלכתי מעניין: הברכה שמברכים לפני התקיעות היא "לשמוע קול שופר" ולא "לתקוע בשופר", הפוסקים מסבירים שעיקר המצווה היא לא לעשות רעש, אלא דווקא להקשיב.
בדור שלנו, לצערנו, כולם עסוקים בלצעוק. ברשתות, בחדשות, ברחוב – יש המון ויכוחים, קיטוב ומחלוקות שמגיעים לשיאים כואבים. כל אחד בטוח שהצדק אצלו. השופר מגיע ומבקש מאיתנו: תעצרו רגע את הכל, ותקשיבו.
השופר קורא לנו להנמיך את האגו ופשוט לשמוע ולהקשיב לקולו של הקדוש ברוך הוא, להקשיב באמת לאדם שחושב אחרת מאיתנו, להקשיב לילדים שלנו שאולי מרוב ריצות שכחנו לשאול מה שלומם, ואולי הכי חשוב: להקשיב לקול הנשמה הפנימי שלנו, שבדרך כלל נבלע ברעש הגדול של העולם.
דוד המלך אומר בתהילים: "מִֽן הַמֵּצַר קָרָאתִי יָּהּ, עָנָנִי בַמֶּרְחָב יָהּ", אם תסתכלו על השופר, תראו שיש לו שני פתחים: אחד צר מאוד ואחד רחב. התוקע נושף דווקא מהצד הצר והקטן, ומהצד השני יוצא קול אדיר שמזעזע את הלבבות.
לפעמים היצר הרע מנסה לייאש אותנו. אדם אומר לעצמו: "מי אני בכלל? מה שווה התפילה הקטנה שלי או המעשה הטוב הקטן שעשיתי מול כל הצרות שקורים בעולם?". השופר מלמד אותנו בדיוק את ההפך: אסור לזלזל בשום מעשה טוב, חיוך או מילה טובה. גם אם זה נראה לך קטן ויוצא מתוך פה "צר" ופשוט, בשמיים זה מתרחב והופך לקול עוצמתי שקורע גזירות ומשנה עולמות.
סדר קולות השופר בנוי בצורה קבועה: תקיעה, שברים, תרועה, תקיעה, הסדר הזה הוא בעצם הסיפור של החיים של כולנו.
התקיעה הראשונה היא קול פשוט וישר, זה מזכיר את תקופת הילדות שלנו הגענו לעולם תמימים, ישרים ונקיים, והכל זרם חלק.
אבל אז מגיעים השברים, החיים קצת מסתבכים, הלב נשבר, חווים קשיים ואכזבות.
לפעמים מגיעה גם תרועה, רצף של קולות קטנים ומבוהלים. אלו הרגעים שבהם הרגשנו שברים לרסיסים, והפכנו לקצת ציניים, עייפים או אטומים.
אבל השופר לא עוצר שם. הוא תמיד מסתיים בתקיעה נוספת שהיא קול ארוך, שלם וחלק, כי אז ראש השנה מחזיר אותנו לנקודת הבראשית וההתחלה, השופר מזכיר לנו שהטוב והתמימות שהיו בנו מעולם לא נעלמו, הם פשוט התכסו בקצת אבק החיים והשגרה השוחקת, בקולו הצלול השופר מנער מאיתנו את הייאוש, מחזיר אותנו אל עצמנו האמיתיים ומזכיר שאחרי כל השברים והמשברים בחיים שלנו, תמיד, אבל תמיד, אפשר להתחיל שוב מחדש.
הרמב"ם פוסק להלכה שכל השופרות כשרים, חוץ מקרן של שור, אבל המצווה המובחרת ביותר היא לתקוע דווקא בשופר של איל שהוא כפוף, למה דווקא כפוף? חז"ל מסבירים שבשונה מבעלי חיים שמרימים את הראש בגאווה, השופר הכפוף מזכיר לנו את מידת הצניעות והענווה, ככל שאדם מכופף את עצמו, ומכניס לתוכו קצת צניעות והוא מבין שהוא ביום הזה של ראש השנה תלוי בבורא העולם, כך התפילה שלו מתקבלת יותר.
הראש המורכן של השופר מזכיר לנו שכדי לפתוח דף חדש באמת, צריך קודם כל לבוא אל השנה החדשה בלב פתוח, נקי ולהסתכל על עצמנו בגובה העיניים האמיתי.
שנה טובה ומתוקה, שנת בשורות טובות והקשבה אמיתית שנת גאולה לכל עם ישראל!
הרב אבישי בטשוילי, רב קהילת כרמים ראשון לציון
מוקדש לעילוי נשמת ר' בן ציון ע"ה בן אברהם ולאה הי"ו בטשוילי
