פרשת תולדות
"ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא ויעתר לו ה'"
יצחק נושא את רבקה לאשה ושניהם מצפים ומייחלים להוליד בנים ובנות, אך לדאבונם הרב הם לא זוכים לפרי בטן.
בצר להם הם שוטחים תחינה ותפילה לפני הקב"ה, כל אחד מקירות לבו, ואכן התורה מציינת כי ה' שומע וקיבל את תפילתו של יצחק "ויעתר לו ה'"
רש"י עומד על השאלה המתבקשת ומבאר: "ויעתר לו ולא לה – שאין דומה תפילת צדיק בן צדיק לתפילת צדיק בן רשע, לפיכך לו ולא לה".
הסיבה שה' שמע לתפילתו של יצחק ולא לתפילתה של רבקה היא שיצחק היה צדיק בן צדיק ואילו לרבקה חסרה המעלה הזו ולכן התקבלה תפילתו של יצחק.
לכאורה דברי רש"י מעלים תמיהה נוספת, הרי צדיק בן רשע, יש בו מעלה גדולה יותר והיא שהוא התגבר על כל המכשולים שניצבו בפניו בהיותו בבית אביו ובכל זאת יצא צדיק,
מדוע אם כן לא יתקבלו תפילותיו יותר מן צדיק בן צדיק?!
בספר "שער בת רבים" ישנו פירוש יפה על כך:
הגמ' במסכת ברכות (י:) אומרת: "אמר ר' יוחנן משום ר' יוסי בן זמרא: כל התולה בזכות עצמו, תולין לו בזכות אחרים. וכל התולה בזכות אחרים, תולין לו בזכות עצמו"
ביאור הגמ': אדם המתפלל ומבקש שתתקבל תפילתו בזכות עצמו, מקבלים את תפילתו בזכות אחרים. הגמ' אף נותנת דוגמא לכך, חזקיהו המלך התפלל וביקש בזכות עצמו "זכר נא את אשר התהלכתי לפניך" ותלו לו בזכות אחרים, ה' ענה לו: "וגנותי אל העיר הזאת להושיעה למעני ולמען דוד עבדי", הרי לפנינו אדם שמבקש בזכות עצמו, מקבל את הישועה בזכות אחרים.
לעומתו, משה רבינו מתפלל לה' שיסלח לעם ישראל על חטא העגל, ומבקש: "זכור לאברהם ליצחק וליעקב עבדיך אשר נשבעת להם בך", תלו לו בזכות עצמו, וכך אומר דוד המלך בתהלים: "לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו להשיב חמתו מהשחית" תלו לעם ישראל את הישועה בזכות משה רבינו.
ומכאן נלמד גם לגבי תפילתם של יצחק ורבקה, יצחק התפלל ותלה בזכות אברהם אבינו, אז תלו לו בזכות עצמו, ואילו לרבקה לא היה במי לתלות, שכן אביה ואחיה היו רשעים, לכן "ויעתו לו ה'" כיוון שליצחק היה במי לתלות (באחרים) אז תלו לו בזכותו.
לעומת זאת המשך חכמה מבאר בדרך מעט שונה, וזאת על דרך השתלשלות הדורות בעם ישראל:
בזמן שהיה בית המקדש כל דור היה יכול להתעלות בתורה ובקדושה יותר מקודמו, ואילו משחרב בית המקדש יש ירידת הדורות, וכל דור מתרפה ומאבד מעט את השאיפה להתעלות בתורת ה'. אך מכיוון שנפשו של הדור הצעיר תוססת והנפש לא התמלאה הוא מחפש אפיקים אחרים להתבלט ולפרוץ קדימה, ופונה אל בורות נשברים אשר לא יכילו המים ולבסוף גורם הדבר לטמיעה בין האומות ואף לנישואי תערובת ר"ל. הקב"ה כשרואה זאת, מציב מכשולים ומשוכות בדרך, כדי שיבדלו עצמם מן העמים ואם לא מבינים ברמזים אזי מבינים ביד קשה, בפרעות ושעבודים. ואז קם לו דור חדש של עובדי ה' העמלים על התורה ועל העבודה ונוצרת תקומה חדשה בעם ישראל ומתעלים למדרגות רוחניות גבוהות. כך חוזר ונשנה לו התהליך במשך כמה מאות שנים ודור הולך ודור בא וחוזר חלילה.
לפי ניתוח היסטורי זה של בעל המשך חכמה, יובן מדוע צדיק בן צדיק מעלתו גדולה על צדיק בן רשע, מי שאביו רשע – יש לו לבן תחום שבו הוא יכול להתגדל על אביו ולהשיג הישגים רוחניים הממלאים אותו בסיפוק וקורת רוח. לעומת זאת, מי שאביו צדיק, הוא עצמו מרגיש נחות על ידו בידעו שיש ירידת הדורות ותחושה זו ממלאת אותו רפיון ומדכאת את שאיפתו להתעלות רוחנית, הוא חושב כי כל עמלו לשווא יהיה ולא יגיעו מעשיו למעשי אבותיו, ולא יועילו מאמציו – הוא ישאר נחות מהדור הקודם.
לפיכך, אם למרות כל זאת הבן ממשיך בעבודת ה' ולא נסוג, ומגיע לדרגת צדיק בן צדיק הרי שמעלתו גדולה עד מאוד ומשום כך תפילתו נענית ומתקבלת יותר מאשר צדיק בן רשע.
יה"ר שה' יקבל תפילתנו ברחמים וברצון.
לע"נ בנימין בן ח' יוסף הנולד מן רבקה, ת.נ.צ.ב.ה.
