קווים לדמותו של האי גברא, מגדולי רבני גרוזיה הרב הגאון, הצדיק והעניו הרב חכם גבריאל דבראשוילי זצ"ל. נולד בשנת התרנ"ו [1896] להורים יראי ה' שומרי תורה ומצוות, רחמים ואסתר ע"ה, בעיר צחינוואלי [אשר נקראה בעבר ירושלים הקטנה של גרוזיה] בבית זה הספוג באהבת תורה יראת שמים טהורה ואמונה תמימה ומסירות נפש, נולדו ארבעה בנים: הבן הבכור רבי משה הקטן זצ"ל, שני לו רבי גבריאל זצ"ל, השלישי רבי מיכאל זצ"ל, והרביעי רבי חכם יעקב דבראשוילי זצ"ל. [מי שלימים היה רבה הראשי של יהדות גרוזיה] ובהשגחה פרטית זכו כולם ללמוד בישיבות קדושות, אצל גדולי הדור שהיו בזמנם, וזכו לאחר מכן להנהיג את יהודי גרוזיה יותר מ – 60 שנה במדינת הקומוניסטים, על אף הקשיים הרבים והרדיפות הקשות שהיו מנת חלקם. כבר מגיל צעיר בעודו ילד,למד בתלמוד תורה שייסד הרב הגאון הרב אברהם חוולס זצ"ל. [אשר היה תלמידו של הגאון המפורסם רבי יצחק אלחנן ספקטור זצ"ל מקובנה].
חכם גבריאל עשה חיל בלימודו, והצטיין בשקידתו והתמדתו, דבק ברבותיו ושתה בצמא את דבריהם, ונעשה לתלמידו החביב ביותר של הרב חוולס זצ"ל.
[וגאון זה הטביע את חותמו בעיר צחינוואלי, והרביץ תורה ברבים. וכל ילדי העיר היו פוקדים את ספסלי הלימודים בתלמודי תורה ובישיבה שייסד, וקול תורה היה מהדהד בכל העיר. הבתי כנסת היו שוקקים חיים ומלאים,וקבעו עתים לתורה ועשו צדקה וחסד עם כולם. כל אורח שהיה מגיע היה מקבל כבוד מלכים ודאגו לכל מחסורם בלב רחב וביד נטויה, והצניעות שאפיינה את הנשים שלא הסתפקו במטפחת אחת לכיסוי הראש, כי אם עם שני כיסויים לחומרא, והיו דוגמא חיה של חינוך יהודי שורשי ומידות נאצלות לכל הסובבים. מבלי להתחשב בגויים הסובבים אותם,"יהודים גאים" עד כדי כך שהיו אומרים,"כי מצחינוואלי תצא תורה"].
ובהמלצתו והכוונתו של רבו, שלח אותו ללמוד בישיבה של גאון הדור אצל רבי חיים סולוביצ'יק זצ"ל מבריסק, וב"ה עבר את הבחינות בהצלחה, וקיבלוהו בישיבה, ושם התייגע ועמל בתורה ושקד יומם ולילה, ולא פסק פומה מגירסא, עד שהפך לעילוי. היה לן בעומקה של הלכה וצלל בש"ס ופוסקים ראשונים ואחרונים, וזכה להסתופף בצילו של גדול הדור ר' חיים זצ"ל בביתו 3 שנים ועשה שימוש אצלו, כבן בית בכתב ידו, ובחתימת ידו [התעודה המקורית נמצא אצל בנו, ובעזהי"ת נפרסם בקרוב].
כשסיים את לימודיו, חזר לגרוזיה, הקים משפחה עם הרבנית נעמי ע"ה, ונבחר לכהן כרבה הראשי של סוראמי, הרביץ תורה והנהיג את הקהילה הקדושה של סוראמי למעלה מ – 60 שנה. בנועם הליכותיו ובמסירות נפלאה, פעל גדולות ונצורות למען כבוד שמים, עוסק בצרכי ציבור באמונה, ודואג לקירובם של ישראל לאביהם שבשמים, כי אישיותו היתה טובה ונעימה, זיו פניו והדרו, דמות קורנת הוד, ענוותן, סבלן, מוחל וסולח גם למי שפגע בכבודו. ביתו היה פתוח לתלפיות של התושבים הפונים אליו לקבל ממנו עצה ותושיה, וכל שמחה שהייתה בקהילה הוא היה שם, בריתות , בר מצוה, חתונה. כולם הרגישו בו שהשמחה היתה כאילו שלו, ולשמח חתן וכלה הייתה עבורו מצווה של ממש, והיה שוחט ובודק מומחה, מוהל, דרשן. הבית הכנסת היה מלא כל הזמן והציבור העריצו והעריכו אותו מאוד. תפש מקום נכבד בין רבני וחכמי העדה, והיו לוקחים ממנו עצה ותושיה,
זכה לעלות לארץ ישראל בשנת התשל"ג והתיישב בירושלים בשכונת נווה יעקב, וכל שראה את הדרת פניו נתן לו כבוד, הרגישו את קדושתו ואהבתו לכל יהודי. גם בארץ ישראל היה משתדל בכל כוחו להשתתף בכינוסי תורה שהיו מארגנם ארגון "יד לאחים" לבחורי הישיבות מהעדה, שלמדו בישיבות, והוא ואחיו הגדול מאחיו – רבי משה הקטן, היו בוחנים את הבחורים בג' פ"ת [בגמרא פירוש תוספות] והיו מתענגים מהתשובות שקלחו מבחורי ישיבה של העדה. וב"ה זכינו שאיש אשכולות זה היה איתנו, עד שנתבקש בישיבה של מעלה ב – ו' טבת התשמ"ו [1985] . ורוחו ודמותו הייחודית וזיו פניו והדרו,לא תשכח,וילוו תא בניו ובנותיו וכל צאצאיו,ויהי רצון שזכותו יגן עלינו ויהיה מליץ יושר על משפחתו , על תלמידיו, על קהילתו ועל כל עם ישראל, שנזכה לגאולה השלימה והאמיתית במהרה בימינו אמן
