רבי אברהם בן שלום נולד בסוראמי בשנת תרע"א (1911). הוא למד תורה אצל הרב הגדול של סוראמי רבי דוד ג'אנאשווילי. שפעל רבות על מנת להכשירו הנהגת הציבור ,ולשמש כמורה דרך לעתיד.
בשנת תרצ"א (1931) הוא הגיע לטביליסי על מנת להתיישב בה. והקהילה בטביליסי ביקשה ממנו לקבל את כס הרבנות על מנת שישמש להם כמורה דרך, וכבר בגיל צעיר ניחן בו כושר מנהיגות והיה לתלמיד חכם וירא שמים.
הודות לבקיאותו בתורה, הוזמן רבי אברהם הצעיר לכהן בתפקיד חזן בבית הכנסת של אנשי אחלציחאה.
בשנת תש"א (1941) רבי אברהם גויס לצבא הרוסי ושרת בחזית עד גמר מלחמת העולם השניה. בהיותו במלחמה נפצע פעמים רבות ושוחרר מהצבא בתום המלחמה.
לאחר מכן שב לשירותו בבית הכנסת בטביליסי, לדאוג לקהילה ברוחניות, כי המלחמה עשתה שמות בקרב הקהילה מבחינה רוחנית וגשמיות.
קהילת טביליסי זוכרת היטב את האופן הייחודי והמענג שבו נשא את דרשותיו וניהל את התפילות.
בשנת תשל"ב (1972) חכם אברהם עלה לארץ והתיישב בעיר דימונה. שם שימש כחזן בקהילת יהודים גרוזינים במשך שנה אחת. לאחר מכן עבר לגור באשדוד והתיישב באזור ד'. גם כאן שימש רבי אברהם את קהילת השכונה עד סוף ימיו. חזנותו, דרשותיו קריאת התורה שלו ובמיוחד קריאת "כל נדרי" ביום הכיפורים אשר בוצעו בקולו הערב והקטיפתי, העניקו לקהל תענוג רב.
יש לציין כי אהבתו של רבי אברהם לעבודת הקודש הייתה כה גדולה עד שהקריב את חירותו וישב בבית הסוהר בגין סירובו לחדול מעבודת הקודש. באחת הפעמים הוא ריצה בבית הסוהר שנה שלמה.
פעם הגיע אליו קצין והתחנן לפניו בבכי "מחל לי רבי, ברך את משפחתי, אל תקלל אותה. מה יכולתי לעשות? השתדלתי לא לאסור אותך, אך קיבלתי הוראה ממפקדיי". הרב השיב לו ברוגע "קום עכשיו, שתהיה לך דרך צלחה, תהיה ברוך, אך זכור לך דבר אחד, אל תדכא את עמי, כי יש לו רועה גדול – הקדוש ברוך הוא". אותו קצין יצא מן הבית כנוע ראש ומבויש.
רבי אברהם נפטר באשדוד בשנת תשמ"ב (1982). יהי זכרו ברוך.
