פרשת 'מטות'
גדול שלום שכל הברכות וטובות ונחמות שהקב"ה מביאן על ישראל חותמין בשלום. (ויק"ר ט-ט)
פרשת מטות פותחת בדיני נדר ושבועה. שנאמרו ע"י משה אל ראשי המטות לבני ישראל. ונשאלת השאלה מדוע מציינת התורה שפרשה זו נאמרה אל 'ראשי המטות', הרי כל המצוות כולן נאמרו תחילה לראשי העם קודם שהובאו לפני בני ישראל?
ובדרכי המפרשים הרבים אלך לבאר בעזה"י. בהקדים דברי המדרש עה"פ 'איש כי ידור נדר לה" הה"ד 'כי גם לא ידע האדם את עתו' (קהלת ט-יב) וביארו קשר הפסוקים ע"פ הגמ' (נדרים י.) שבשעה שאדם נודר קרבן, לא יאמר 'לה' קרבן' אלא יאמר 'קרבן לה' והטעם שמא ימות ח"ו פתאום ולא יגמור דיבורו.ונמצא מוציא שם שמים לבטלה. וזו היא כוונת המדרש, כיון שלא יודע האדם את עתו, לכן יאמר 'קרבן לה' . (החיד"א נח"קד).
והנה בגמ' (ברכות ו:) 'ואמר רבי חלבו אמר רב הונא, כל שיודע בחברו שהוא רגיל ליתן לו שלום יקדים לו שלום שנא': 'בקש שלום ורדפהו',ואם נתן לו ולא החזיר נקרא גזלן שנא': 'ואתם בערתם הכרם גזלת העני בבתיכם' 'העני' לשון עניה שאינם עונים שלום (הגר"א קול אליהו). וכן אמרו שם (לקמן נד.) והתקינו שיהא אדם שואל את שלום חברו בשם, שנא': 'והנה בועז בא מבית לחם ויאמר לקוצרים ה' עמכם ויאמרו לו יברכך ה",ופי' רש"י 'בשם' בשמו של הקב"ה. ולא אמרינן מזלזל הוא בכבודו של מקום, בשביל כבוד הבריות להוציא שם שמים עליו, ע"כ.
והקשו המפרשים.למה בועז הקדים השם ואמר 'ה' עמכם' והמה השיבו 'יברכך ה"? ועוד,ע"פ הנהוג בינינו ליתן שלום לחברו, כ"ש חז"ל הוי מקדים בשלום כל אדם (אבות ד-טו) אנו אומרים 'שלום עליכם' וחברו משיבו 'עליכם שלום',למה זה מקדים שלום וזה מאחר? ועוד אמרו בגמ' (שבת י:) 'שלום' שמו של הקב"ה שנא': 'ויקרא לו ה' שלום',ומדוע לא חששו בהקדמתו מטעם הנ"ל שמא ימות ח"ו פתאום ולא יגמור דיבורו ונמצא מוציא שם שמים לבטלה?.
ותירצו בזה, שכל המקדים שלום לחברו מאריכין לו ימיו ושנותיו. כ"ש (תהלים לד-יג) 'מי האיש החפץ חיים' וגו' 'בקש שלום ורדפהו'. ולכן יכל להקדים ולומר שלום עליכם, אבל המשיב שאין לו הבטחה זו אומר 'עליכם שלום', ואמרו עליו על רבן יוחנן בן זכאי שלא הקדימו אדם שלום מעולם ואפ' נוכרי בשוק (ברכות יז.). והחידוש הוא בזה אף שריב"ז שלא הלך ד' אמות בלא תורה ותפילין, והיו כל מחשבותיו שקועות בתורה אעפ"כ פסק לעצמו שכשהוא הולך בשוק ופוגש בבני אדם,יש עליו מצוה של רדיפת שלום וע"כ הקדים הוא להם שלום.
ואת גודל החשיבות בזה, יש ללמוד מהלכה מפורשת שמפסיקין (עפ' עיקר הדין) לענות שלום לכל אדם אפי' באמצע קריאת שמע (או"ח ס' ו-א) ובגמ' (נדרים ח.) 'מי שנידוהו בחלום ואין לו 10 ת"ח מזומנים להתיר הנידוי, ישב על פרשת דרכים ויתן שלום לכל אדם'.
ופי' הר"ן שע"י שישיבו לו שלום יגינו עליו מן הייסורים.
ומנהג עדתינו שהמשיב מוסיף ואומר 'עליכם שלום ברכה וטובה', ומו"ררבי חכם רפאל אלאשוילי זצ"ל הרה"ר ליהדות גרוזיה, היה אומר בדרך הלצה שקנסו את המשיב להשיב בארוכה. משום שהיה לו להקדים 'שלום' ולא הקדים, ונודע בשערים שמו"ר הנחה את עדתו בנתיב השלום וזה היה תמיד מנת חלקו, כ"ש חז"ל (אבות ו-ו) בארבעים ושמונה דברים התורה נקנית, ובהם 'ומעמידו על השלום' וכו'. 'והאומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם' (מגילה טו.) וכתב רבינו הרי"ח הטוב בספרו 'בן יהוידע' וז"ל האומר דברי תורה, ואינו אומר בשם אומרו זה יהיה מחמת 'גאוה' שרוצה להתגאות בטלית אחרים, שיחשבו העולם שדבר זה הוא המחדש אותו מדעתו. ולפי זה המדקדק לומר דבר בשם אומרו הרי זה מואס בגאוה ולומד תורה לשמה. ולכן בזכות זה יטיל הקב"ה אות 'למד' שבו רמוז לימוד התורה בתוך אותיות 'גאוה' אשר מאס זה האדם ויהיה צירוף 'גאו-ל-ה' ולזה אמר מביא גאולה לעולם. ע"כ.
ובזה יובן העניין בראש דברינו שנאמרה פרשה זו 'אל ראשי המטות' שהם המנהיגים והעסקנים למיניהם אשר עומדים ברומו של עולם, ומזלזלים בנתינת שלום לכל אדם. כי חובה יתירה עליהם לדרוש שלומם וטובתם של ישראל, כי לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום שנא': 'ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום'.
וכך היו מו"ר ראשי אבות יהדות גרוזיה מראשית ועד אחרית, 'היי חסיד היי עניו תלמידו של הלל' (סנהדרין י"א.), ענוותן ושפל ברך שייף עייל שייף ונפיק וגריס באורייתא תדירא ולא מחזיק טיבותא לנפשיה' (סנהדרין פח:) ומינן לא תתנשי הרב הראשי רבי חכם משה מיכאלשויליזצ"ל תנצב"ה ויט"ב אמן.
ואשוב על נווה נאוה פי' נאה ומתקבל. אשר שמעתי ונעזרתי ויעלוז לבי ומשירי אהודנו. חברי יקירי וידי"ן הרה"ג רבי יעקב גגולאשוילי 'הי"ו ואושר בארץ', והוא בפסוקי הלל (תהלים קטז-יד) 'נדרי לה' אשלם נגדה נא לכל עמו,יקר בעיני ה' המותה לחסידיו' וחזר ואמר 'נדרי לה' אשלם נגדה נא לכל עמו, בחצרות בית ה' בתוככי ירושלים הללויה' ואומר דוד הע"ה. שיכול הוא לומר 'לה' נדר' וזה נגד לכל עמו שאינם יכולים לומר כן, והטעם 'יקר בעיני ה' ולא יחפוץ להמיתו' כ"ש 'כי טוב יום בחצרך' וגו'. ועוד, כאשר ימצא 'בחצרות בית ה" ושם אין מזיק ואין פגע רע, יאמר ג"כ 'לה' נדר', כי ה' מבטחו.
מו"ר נמצאים אנו בימי בין המיצרים, וזאת נשיב אל ליבנו. והאמת (תורה) והשלום אהבו! 'חזקו ידיים רפות (תורה ואמונה) וברכיים כושלות (צדקה ושלום) אמצו'. וצדיקים ישמחו ויעלצו, חזקו ואמצו אל תיראו ואל תערצו וכל ישרי לב הרנינו והבוטח בה' חסד יסובבנו, עד ישיבנו אל גבולנו תגלה ותראה מלכותו עלינו.
הרב יעקב בוטראשוילי הי"ו מלוד
