פרשת וירא
"ויאמר אל תשלח ידך אל הנער ואל תעש לו מאומה כי עתה ידעתי כי ירא אלוקים אתה ולא חשכת את בנך את יחידך ממני"
הפרשה המרכזית בפרשתנו היא פרשת עקדת יצחק, בעל קדושת הלוי אומר שיש שתי דרגות בעשיית מצוות: א – עשיית מצווה עם ידיעת הטעם של המצווה, זה כאשר האדם עושה מצווה ומבין את טעם המצווה את הסיבה וההיגיון שעומד אחרי עשיית המצווה. ב – עשיית המצווה בלי ידיעת הטעם של המצווה זה כאשר האדם מקיים את המצווה מתוך נאמנות למצווה מתוך מצוות אנשים מלומדה בלי להבין ולדעת את טעם המצווה.
המעלה הגדולה יותר היא עשיית מצווה ללא ידיעת טעם המצווה בכך שהוא מקיים את המצווה בלי ידיעת טעם המצווה ניכר שהוא עושה זאת לעבודת ה' ממש, כי כאשר האדם יודע את טעם המצווה הוא עושה זאת בגלל שכך חינכו אותו או כך לימדו אותו והוא גם יודע שיש שכר על כך שהוא עשה את המצווה אבל זה שעושה מצווה ללא ידיעת טעם המצווה מעלתו גדולה יותר כמובן, איך כל זה קשור לפרשת עקדת יצחק, בעל קדושת הלוי מסביר זאת כך אברהם אבינו עמד בניסיון של נאמנות ואמונה בקב"ה כך שאנשים שהיו סביבו הם הבינו מכח הפעולה של אברהם אבינו שהוא עושה את המעשה הזה מתוך ידיעה של טעם המצווה שהקב"ה ציוה אותו והסיבה היא שיצחק אבינו צריך להיות קורבן עולה לה', אבל אחרי שהמלאך אמר לאברהם אבינו "אל תשלח ידך אל הנער" אז הבינו שבכלל לא היה שום סיבה לעלות את יצחק לקורבן, זאת אומרת שאברהם אבינו היה מוכן להעלות את יצחק לקורבן בלי שום סיבה או טעם כלשהו אלא מתוך אמונה תמימה בהקב"ה. מכאן אנחנו לומדים שכל כוונת אברהם אבינו הייתה במדרגה העליונה ביותר רק לשם אהבת ה' ללא סיבה נראית לעין בכלל, רש"י אומר על הפסוק "כי עתה ידעתי" מעתה יש לי מה להשיב לשטן ולאומות התמהים מה היא חיבתי אצלך יש לי פתחון פה עכשיו שרואים כי ירא אלוקים אתה.
מסופר על רבי לוי יצחק מברדיצ'ב שבא לביתו של גביר נודע באחד ממסעותיו הרבים לצרכי צדקה, אולם אותו גביר לא ניחן במידת יתרה של נדבנות לשמה, וכיוון שהוא לא הכיר את הצדיק שבא אליו בגפו השתמט ממנו בתירוצים שונים והוציא אותו מביתו בלא כלום. כעבור זמן יצא הקול בכל העיר שהצדיק בכבודו ובעצמו עובר עתה על פתחי נדיבים כדי להתרימם למטרה חשובה. חלשה דעתו של אותו גביר על כך שגילה קלונו בפני צדיק הדור שהכל מתכבדים בכבודו ומיהר לאכסנייה של הצדיק כדי לפייסו. כשנכנס הגביר לחדר של הרבי הניח על השולחן נדבה הגונה ואמר בנימה של התנצלות הנני מבקש מחילה מכבוד הרבי על שגגתי אתמול הן לא ידעתי שרבנו בכבודו ובעצמו מחזר על פתחי נדיבים לצרכי צדקה. הצדיק מברדיצ'ב הניח ידו על כתפי האיש ואמר בוא וראה מה בין מידתו של אברהם אבינו למידתו של לוט, באברהם אבינו נאמר "וירא והנה שלושה אנשים ניצבים עליו" אומרים חז"ל כערביים נדמו לו ובכל זאת "וירץ לקראתם מפתח האוהל" כדי לקיים בהם מצוות הכנסת אורחים ואילו בלוט נאמר "ויבואו שני המלאכים סדומה בערב… וירא לוט וירץ לקראתם" מכאן אנו לומדים שאם היה לוט רואה אותם כאנשים הוא בכלל לא היה נצרך לארח אותם בביתו. וסיים הצדיק לאמור אדם מישראל מזרעו של אברהם אבינו חייב להדבק במידתו של אברהם ולא במידתו של לוט.
יהי רצון שנזכה לקיים מצוות ומעשים טובים גם בלי לדעת טעמם של מצוות, ונזכה באמת להדבק במידותיו של אברהם אבינו אמן.
שבת שלום.
הרב יעקב בטוניאשוילי הי"ו מלוד
לע"נ: לאה בת שלום וחנה אשת ישראל מזור ת.נ.צ.ב.ה
