פרשת "ואתחנן"
"ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמור"
אחד הטעמים שהמתין משה רבינו עד עתה, ולא התפלל מיד באותו זמן שנגזירה עליו הגזירה כש"כ: "לכן לא תביא את הקהל הזה אל הארץ אשר נתתי להם" ולא ריצהו להקב"ה בשעת כעסו. והוא כדי ללמדנו שאפי' חרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל יתייאש מן הרחמים. ולא יאמר אבד נצחי ותוחלתי מה' ואין תקוה ומנוס לי. וכמו שמצינו בחזקיהו [ברכות י.] כנשפל למשכב ובא ישעיהו הנביא ואמר לו "צא לביתך כי מת אתה ולא תחיה" והוא מפני שלא נשאת אשה, ואף שאמר לו חזקיהו ראיתי ברוח הקודש שיצאו ממני בנים שאינם טובים והגונים. א"ל ישעיהו: בהדי כבשי רחמנא למה לך, ומה לך להתעמק בסודות השי"ת. אלא, עשה מה שנצטויתה. א"ל חזקיהו: תן את בתך לי לאשה, אמר לו ישעיהו: כבר נגזירה גזירה, א"ל חזקיהו בן אמוץ כלה נבואתך וצא, שכך מקובלני מבית אבא שאפי' חרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל יתייאש מן הרחמים, ומיד "ויסב חזקיהו פניו אל הקיר" ואמר: רבש"ע הרי האשה השונמית לא עשתה אלא עליית קיר קטנה וכו' ואתה החייתה את בנה, והרי אבי אבא שלמה המלך שבנה את ביהמ"ק וחיפהו בכסף ובזהב, על אחת כמה וכמה שתעמוד לו זכותו. ועוד פירוש "אל הקיר" שעינה וציער עצמו שלא אכל בשר. אלא, רק "ירק" שהוא אותיות "קיר" ועוד, שהתפלל מקירות לבו עד שלבסוף חזר אליו ישעיהו ואמר לו שה' שמע את תפילתך והוסיף לך 15 שנה לחייך.
וזהו שאמר: "בעת ההיא לאמר" ללמד אותנו שלא יתייאש אדם גם אחרי הצרות הקשות ביותר, וכדברי הפיטן גם אם יהיו הצרות קרובות "אשרי כל חוכי לו". וכן אמרו חז"ל: [ברכות לב:] אם ראה אדם שהתפלל ולא נענה, יחזור והתפלל שנא': "קוה אל ה' חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה'".
ומשה רבינו התפלל תקטו' תפילות כמנין "ואתחנן" [515], והטעם שכך מתפללים המלאכים בכל יום שנא': ורגליהם רגל ישרה "ישרה" גמט' 515, ומשה נקרא מלאך שנא': "וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים" והתפלל בלשון "תחינה" שהוא אחד מעשרה שמות של תפילה. ואמר באותה מידה שאמרת לי "וחנותי את אשר אחון ורחמתי את אשר ארחם" ואף שיש לצדיקים לתלות במעשיהם הטובים, מ"מ אין מבקשים מהקב"ה, אלא מתנת חינם שלא ינכו מזכויותיהם. ואמר לו הקב"ה מי שיש לו זכות אתן לו כפי זכותו, ומי שאין לו זכות אתן לו מתנות חינם בלי קצבה.
ולכאורה מדוע זה שאין לו זכות מקבל יותר ממי שיש לו זכות? אלא הכוונה כאן היא, שאין מדובר במי שאינו רוצה לקיים המצוות ח"ו, אלא שרוצה הוא לקיים. אולם, אין ביכולתו ללמוד ולהתפלל או לעשות צדקה והוא מצטער, ועליו מעלה הכתוב כאילו עשה. ובזה נחשב למשה כאילו נכנס לארץ וקיים את המצוות התלויות בה. וכדברי הגמ' [סוטה יז.] מפני מה נתאוה משה רבינו ליכנס לא"י וכי לאכל מפריה הוא צריך וכו', אמר לו הקב"ה: מעלה אני עליך כאילו עשיתם.
וידוע שאם משה רבינו היה נכנס לא"י היה ביהמ"ק נבנה ע"י ולא היה נחרב, ושפך ה' את חמתו על עצים ועל אבנים ובזה היתה נחמה לישראל, וכן דור המדבר לא היה קם לעולם. כש"כ: "אשר נשבעתי באפי אם יבואון אל מנוחתי", והכוונה בזה שיש הבדל, אם ראובן נשבע שלא ילך לביתו של שמעון, לבית זה דווקא לא ילך אבל אחר שלו ילך. אבל אם נשבע שלא ילך אצל שמעון לא יוכל לילך אליו כלל לא לבית זה ולא לבית אחר. וא"כ אם ביהמ"ק היה נבנה ע"י משה לא היתה תקומה לדור המדבר, ובזה השאירו את משה לתקוה טובה להם. משל – לאדם שנפלו לו כמה פרוטות, וטען שנפל יחד עם הפרוטות ג"כ זהב וכשיחפסו הזהב יחפשו ג"כ אחר הפרוטות. וזה שנא': כי שם חלקת מחוקק ספון, ויתא ראשי עם צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל.
ואיתא בסנהדרין [קי:] עה"פ "ופדויי ה' ישובון ובאו ציון ברינה ושמחת עולם על ראשם ששון ושמחה ישיגו ונסו יגון ואנחה", הם דור המדבר שפדאם ה' בעצמו והוציאם ממצרים, הם ישובון לעת"ל. ואמר ששון ושמחה הן על השמחה הרוחנית והן על השמחה הגופנית.
והנה אנו רואים כי כל הימים טובים שלנו אם יביטו אחריהם יש להם קופה של צרות ואנחות, והשבת היא "שבת נחמו" שבת של שמחה. אבל, מה היה מקודם יום המר של ט' באב, יום צום ובכיה. וכן חג הפסח הוא חג החרות וקודם לה הוא גלות מצרים, שמררו את חיי אבותינו בעבודת פרך והרגו בהם. וכן חג הפורים הוא יום שמחה ומשתה, וקודם לה יום צום ותענית אסתר. וכן בחנוכה זוכרים בימים ההם ובזמן הזה כשעמדה מלכות יון הרשעה וכו'. וכן בכל פעם שיושבים שני יהודים יחדיו ושותים יין ואומרים זה לזה לחיים ויזכו עם ישראל לישועות ולנחמות ומאחלים ומצפים לששון ולשמחה לישועה ולנחמה. והלואי שיבוא הזמן שכל שונאינו ומבקשי רעתינו שיברכו זה את זה, בישועות ונחמות בו בזמן שיהיה בהם כל הצרות והרדיפות שהיה לעם ישראל בגלותם. וכש"כ: תבא כל רעתם לפניך ועולל למו כאשר עוללתי. כמו שפי' הגר"א עה"פ: "כאשר שמענו כן ראינו" "כאשר" כתוב גבי טובה, "כן" כתוב גבי רעה. והינו: הטובה "שמענו" אבל "כן" צרות רבות ורעות ראינו בעינינו.
אבל, עם ישראל יהיו על אדמתם בארץ הקודש איש תחת גפנו ותאנתו ולא יהיה צורך לברך זה את זה בישועות ונחמות. וזהו "ופדויי ה' ישובון" וגו', שלא יהיה קודם השמחה קופה שלצדה יגון ואנחה, כי את כל זה אנו נותנים לשונאי ישראל במתנה גמורה, שלא על מנת להחזיר. ולעם ישראל תהא שמחת עולם על ראשם על ידי ביאת משיח צדקנו במהרה בימינו בפועל ממש.
הרב יעקב בוטראשוילי הי"ו מלוד
