עשרה בטבת
"כה אמר ה' צבאות צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים והאמת והשלום אהבו"
הגמ' בסמכת [ראש השנה יח:] מביאה: "צום העשירי" זה עשרה בטבת, שבו סמך מלך בבל על ירושלים, ונקרא עשירי, שהוא עשירי לחודשים. והלא היה ראוי זה לכתוב ראשון, שהרי תחילת המצור על העיר היא הראשונה לכל המאורעות האחרים ולמה נכתב כאן בסוף הרשימה? והוא כדי להסדיר חודשים כתיקנן, שמתחיל ברביעי וגומר בעשירי.
ורמזו בס"ת עה"פ: "וישכן מקדם לגן עדן את הכרובים ואת להט החרב המתהפכת לשמור את דרך עץ החיים" [בראשית ג-כד]. וכתב רש"י שהם מלאכי חבלה. וירושלים היתה גן עדן התחתון, ומלאכי החבלה הם נבוכדנצר וחייליו, שצרו על ירושלים.
וכ"כ קשה יום זה שאף אם יחול ביום שישי עש"ק עכ"ז מתענים בה ולא נידחה כשאר התעניות, וע"ז נאמר "כתוב לך את שם היום את עצם היום הזה", והוא כמו תענית חלום לפורענות, שאף גם ביום שבת מתענים בה, וכדי שלא יהי לבו עצב בשבת, ואין זה עונג שבת.
ומשל למה הדבר דומה: לחולה שעשו לו טיפולים רבים וניתוחים מסובכים ולבסוף גבר עליו מחלתו, והנה כולם יחשיבו את הזמנים שבו אושפז ונותח וכו', אולם זמן התחלת המחלה לא ידעו, ואם לא היתה באה תחילת המחלה לא היה נחלה כלל, והראשית, היא הקובעת.
וכמו כן בענין הרוחניות, כל אחד והעשרה בטבת שלו. ולמשל: אם ילכו לבית הסוהר, וישאלו את האסירים על מה ולמה הם יושבים שם, כולם יקללו את היום שבו החלו את דרכם הרעה והיא הביאה אותם לשם, [וכמו בסיפור בגנב שנשך באוזני אמו].
וכן אמרו [יבמות סג:] 'טום ולא תשפף' אם יש לך חומר קטן בכותל רעוע סתום אותו מיד. וכדברי הגמ' [גיטין מה.] 'לאו עכברא גנב אלא חורא גנב', וכן אמרו בגמ' [ברכות סא.] 'יצר הרע דומה לזבוב ויושב בין שני מפתחי הלב', ובמקום שיפתח את הלב הוא סוגרו, ולכן צריך לחתור חתירה ולהינצל ממנו. וזהו שאנו מתענים כדי להכין את לבבנו לתשובה ולשפר את מעשינו, וכמו שכתוב: "וירא אלקים את מעשיהם" ולא אמר: 'את שקם ואת תעניתם', כי כל ענין הצום והתענית הוא להטיב את מעשינו, ואלו המטילים ומבזבזים זמנם להבל וריק, ומענים בצום נפשם בלא תורה ותשובה, תפשו את הטפל ועזבו את העיקר.
ומסופר על ר' ברוך ממז'בוז', שביקש ממנו אדם אחד סליחה ומחילה מן השפה ולחוץ וא"ל: "סלחתי כדברך".
וכתב האלשיך הק' עה"פ: "בכה תבכה בלילה ודמעתה על לחייה אין לה מנחם", ומשים שדמותה רק על לחייה לכן אין לה מנחם.
ואמר הבעש"ט עה"פ: "שפכו דמם כמים סביבות ירושלים ואין קובר", דהיינו: שלא קברו את הדברים ולא הביאום בקרב לבם!
ולכן התשובה צריכה להיות מן הלב כש"כ: "וידעת היום והשבות אל לבבך", ובכל הראשית היא הקובעת "וטוב אחרית דבר מראשיתו". וכמו שמסופר על אלישע בן אבויה, שיצא לתרבות רעה על שלא היה בכוונת אביו בתחילה שהכניסו לתורה לשם שמים. ומשא"כ אצל אנשי "נינוה" כש"כ: "ותהי ראשית ממלכתו בבל" ומן הארץ ההיא יצא אשור, ויבן את נינוה. וכתב רש"י כיון שראה אשור את בניו שומעין לנמרוד ומורדין, במקום לבנות המגדל יצא מתוכם, וע"כ זכו בניו לתשובה. וכן מצינו באחאב שהיה רשע יותר מירבעם בן נבט, והיות והוא היה הראשון, שחטא והחטיא את הרבים מוזכר הוא לרעה, ואף שגם בזמן חזקיהו המלך היתה העיר במצור, מ"מ בזכות התורה שלמדו ניצלו ונושעו.
ומכאן צריכים אנו להתחזק בתורה בתשובה ובמעשים טובים, והקב"ה יצילנו מכל אוייבנו מסביב ומכל מבקשי רעתינו וישלח ברכה והצלחה בכל מעשה ידינו, וחיילי צבא הגנה לישראל יעטרם בעטרת ישועה ובעטרת ניצחון ויפרוס סוכת שלומו עלינו ועל כל עמו ישראל, וישראל ישכון לבטח אמן ואמן.
הרב יעקב בותראשוילי הי"ו מלוד
