הרב רפאל טטרוא בדברי תורה לפרשת 'וירא'

הרב רפאל טטרוא בדברי תורה לפרשת 'וירא'

 

פרשת 'וירא'

"ואברהם בן תשעים ותשע שנה בהמולו בשר ערלתו "

 

סנדקאות בתורה

במדרש רבה (בראשית פר' מז, ז) השוו את ברית מילה לקטורת, שבשעה שמל אברהם את עצמו ואת ילידי ביתו, העמיד גבעה של ערלות, וזרחה עליהן חמה והתליעו ועלה ריחן לפני הקב"ה כקטורת סמים וכעולה שהיא כליל לאישים.

וכבר הובא המדרש תהילים (סי' לה) שכשמל אברהם אבינו עליו השלום נרתע מאוד, ואחז בו הקב"ה במילה, שנאמר "וכרות עמו הברית" ונעשה לו הקב"ה סנדקאות, ונתן לו אז שבעת עממין וארצם. ובפרקי דרבי אליעזר (פרק כט) מצויה גירסא: שהקב"ה נעשה שושבין לאברהם אבינו במילה, שנא' "וכרות עמו הברית", ומלאך גבריאל נעשה סנדק, עיי"ש.

הנה גם אצל דוד המלך ע"ה החשיב בזה הענין, כמובא בילקוט שמעוני (פרק לה) בפסוק "כל עצמותי תאמרנה" וז"ל: אמר הקב"ה לדוד, מה אתה עושה, אמר לו אני משבחך בכל אברי, בראש אני מניח תפילין, בשערי לא תקיפו, בירכי אני עושה סנדיקוס לילדים בשעת מילה ופריעה.

 

מעלת הסנדק

בגמ' ביומא (כו.) מובא לענין הקטורת שלא עשה שום כהן הקטרה פעמיים: תנא מעולם לא שנה אדם בה, מאי טעמא אמר רבי חנינא מפני שמעשרת. אמר ליה רב פפא לאביי מאי טעמא, אי לימא משום דכתיב "ישימו קטורה באפך" (דברים לג, י) וכתיב בתריה "ברך ה' חילו" (שם פסוק יא), אי הכי עולה נמי הכתיב "וכליל על מזבחך", אמר ליה הא שכיחא והא לא שכיחא, וכו'.

והנה מה שהקשו בגמ' אי הכי עולה נמי דכתיב "וכליל על מזבחך", ומשני הא שכיחא והא לא שכיחא, ופירש רש"י: מסתברא דכי כתיב עושר אדלא שכיחא דאם לא כן נמצאו הכל עשירים. ובתורה תמימה (שם) כתב, דמבואר בגמ' דמטעם זה לא היו הכהנים מניחין לכהן אחד להתעסק שתי פעמים במעשה הקטורת.

ובאמת מכח זה פסק הרמ"א להלכה בשו"ע (יו"ד סי' רסה סעי' יא) שכל סנדק הוי כמקטיר קטורת, ולכן נוהגים שלא ליתן שתי ילדים אצל סנדק אחד, כדאמרינן גבי קטורת שמעולם לא שנה בה אדם, והיו מכריזין חדשים לקטורת.

וכן בדרכי משה (יו"ד סי' רסה ס"ק יא) הביא מהרי"ל (ריש הלכות מילה סו,א) שכתב: דיפה כח הסנדק מהמוהל לקרות בתורה קודם המוהל, דהסנדק המחזיק הילד על ברכיו הוי כאילו בנה מזבח והעלה עליו קטורת, ומטעם זה כתב רבינו פרץ שאין רגילים ליתן ב' ילדים לבעל ברית אחד, משום דאמרינן ביומא (כו.) כל כהן שהקטיר פעם אחת לא היה מקטיר פעם שנית מפני שהקטורת מעשרת דכתיב: "ישימו קטורה באפך" וכתיב בתריה "ברך ה' חילו", אם כן כל פעם היה מעשרין בה אחד שלא הקטיר, הכי נמי ברית שהיא דומה לקטורת.

אמנם נראה שכל סגולתה של הקטורת שכליל היא לריח ניחוח ואין בה הנאה להדיוט, ועל כן ראוי לסנדק שתהיה מחשבתו טהורה לשמים, ולא יכוין להתעשר על ידי מצוה זו, שמאבד בזה מעלת המצוה שכל עיקרה כקטורת ועולת כליל. (עיין בספר טעם ודעת דברים לג,י).

ובאמת הגר"א בביאורו (סי' רסה ס"ק מו) מביא, "שלא ראינו סנדק מתעשר". אך בתשובות והנהגות (חלק א' יו"ד סי' תקפד) ביאר זאת דיש לומר שהעשירות לאו דוקא בממון, אלא בהצלחה לבטל כל גזירות ומחלות שנגזרו עליו ובני ביתו, ורק הקב"ה לבדו יכול להעיד אם מחמת זה הסנדק יתעשר. ועיין בשו"ת חתם סופר (או"ח סי' קנט) שנתקשה במה שהפליג המהרי"ל בשם רבינו פרץ במעלת הסנדק משום שרגלי הסנדק הם מזבח הקטורת, הא המוהל הוא המקטיר הקטורת.

ותירץ שם וז"ל: דודאי להסנדק שייך לומר שהוא מסייע להמוהל בשעת המצוה ונטפל לו, דבלי ספק כשהיה התינוק מונח על השולחן או כסא ומטה לא היה נוח להמול כל כך כמו שהוא על ידי תפיסת הסנדק אותו, אמנם במה שנעשו רגלי הסנדק כעין מזבח, לזה לא יקרא המוהל מסייע או נטפל כלל, אף על פי שאילו לא היה הוא מוהל לא היה רגליו מזבח, מכל מקום לא בשביל זה יאמר עליו שהוא נטפל לו בזה, נמצא דהסנדק תרתי אית ביה, חדא שהוא כמזבח ועוד שהוא כמקריב על ידי שנטפל לו, מה שאין כן המוהל לית ביה אלא חדא לכן הפליג רבינו פרץ בשכר הסנדק יותר מבמוהל, עכ"ל.

ובספר זוכר הברית (סי' יט אות ב') הביא מספר שרביט הזהב שכתב: מצות הסנדק היא רבה, וגדולה מעלת הסנדק כי רגליו דומות למזבח וכאילו מקטיר קטורת לשמים וזוכה לעושר, שנאמר "ישימו קטורה באפך" וסמיך "ברך ה' חילו". שבת שלום ומבורך

הרב רפאל טטרוא – ירושלים

 

 

Write a Comment

Your e-mail address will not be published.
Required fields are marked*