פרשת 'שמיני
"וישמע משה וייטב בעיניו" [י-כ]
הכעס מביא לכלל טעות
הודה ולא בוש לומר: לא שמעתי [רש"י]
אלא אמר שמעתי ושכחתי [שפתי חכמים]
כלום לא יתכן שזכרונו של אדם יבגוד בו ואף אם לא נעים הדבר, אף לא נאה, אבל החרדה והבושה הזאת על שום מה? כך שואל הרב ברוך מרדכי אזרחי שליט"א בספרו "ברכת מרדכי".
אלא, יסוד גדול בלימוד תורה – אנו יכולים ללמוד משכחתו של משה רבינו, שכחה אינה באה סתם, אם נתעלמה הלכה משמע יש סיבה לדבר, הבושה אינה על עצם השכחה אלא על סיבתה,
אמר רב הונא: בשלשה מקומות כעס משה ונתעלמה ממנו הלכה ואלו הן: בשבת – בכלי מתכות ובאונן.. מנין? שנאמר: "ויקצוף על אלעזר ועל איתמר בני אהרן" [ויקרא י-טז] וכיוון שכעס, נתעלמה ממנו הלכה שאונן אסור לאכול בקדשים.
אנו רואים איפה קשר ישיר בן "כעסו" של משה לבן "נתעלמה" ממנו הלכה. כאשר קיימת התבטלות וכניעה לתורה ולנותנה, לא תיתכן תופעה של "ויקצוף", כל הבא לכלל כעס בא לכלל טעות [ספרי מטות מח']. מכאן השבח הגדול למשה רבינו שהודה ולא בוש ועל אף הבושה הגדולה אמר: "שכחתי" ולא עוד שהוציא כרוז בכל פינות מחנה ישראל להודיע כי הוא משה רבינו שכח אבל אהרן הכהן לא שכח.
מוסר השכל מונח לנו בזה: אם ילמד אדם להתגבר על כעסו יוכל להינצל מתקלות רבות הנקרות לו בחייו.
מעשה נפלא בענין זה מובא בספר "חסידים".
מעשה בחסיד אחד שהיה לו בן יחיד וחינכו לתורה ולמוסר, והיה הבן מכבד את אביו ביותר, בשעת פטירתו של אביו, קראו אליו וציווהו לאמר: "כשם שאתה מכבדני בחיי כך תכבדני אחרי מותי ואני מצווך שכאשר אתה כועס עצור ברוחך וכבוש יצרך ותלין כעסך לילה אחד".
לאחר פטירת אביו נשא אשה וישב עמה שנה אחת ולא היתה לו פרנסה וקיבל רשות מאשתו ונסע למדינת הים ונתעכב שם שנים רבות, ואח"כ נתן דעתו לחזור והגיע לביתו בלילה, וראה דרך החלון שאשתו יושבת עם בחור אחד יפה תואר והיא מנשקת אותו והוא מנשק אותה, חרה אפו מאוד בראותו שאשתו בוגדת בו, שלף חרבו וביקש להרוג את שניהם ואח"כ לאבד עצמו לדעת ומיד נזכר בצוואת אביו: "תלין כעסך לילה אחד". והשיב חרבו למקומו והלך לו לגן העיר ונתנמנם שם. בבוקר הלך להתפלל בבית הכנסת שיש שם מנינים רבים זה אחר זה והנה הגיע לשם אותו בחור שהיה יושב בלילה עם אשתו, אמרו לו האנשים מהקהל לאחר שזיהו את האורח: "לך ושאל בשלומו של האורח הזה" שהוא אביך קנך הוא עשך ויכוננך! וכך היה שאל בשלומו ונישק את ידיו, באותה שעה נודע לו כי הניח את אשתו מעוברת והבחור הזה הוא בנו אשר נולד לו מאשתו הצנועה והכשרה, פתח פיו ואמר "ברוך יהיה מר אבי שציווני לעצור את כעסי וללין כעסי לילה אחד" וברוך שמו שמנע אותי מלבוא בדמים.
רבינו האר"י ז"ל היה מקפיד מאוד על עוון הכעס יותר משאר העבירות ונתן טעם לדבר, כי על כל העבירות אין הנשמה מתחלפת, אבל בכעס נאמר "טרף נפשו באפו" [ברכות ה:] שמסתלקת ממנו הנשמה הטהורה אשר בו ונכנסת בו נפש מן החיצוניים ולכן אמרו [פסחים סו:] כל הכועס אם חכם הוא חכמתו מסתלקת ממנו וכו' ואפילו אם יהיה חכם גדול וחסיד, כי מי לנו גדול יותר ממשה רבינו רבן של כל הנביאים שנתכעס על דבר מצווה, ואעפ"כ נאמר: "ויאמר אלעזר הכהן וגו'" מדוע אמר אלעזר הכהן, כי נעלמה ממשה הלכה זו. וזהו סוד טורף נפשו באפו שנעשית נפשו טרפה והוא משליכה ממנו, ואפילו יעשה אדם מצוות רבות ותיקונים לנפשו הכל יהיו נאבדים ממנו לגמרי, כי אותה נשמה נאבדה ממנו ונשמה אחרת באה במקומה [נגיד ומצווה דף לח:] והיזהר שתתנהג עם הבריות בנחת ולא תכעוס בשום פנים שבעולם אף על קנאת ה' אל ישלוט בך הכעס כי זה כלל גדול!
הרב יוחנן מיכאלי הי"ו מלוד
