פרשת אמור
הגמרא (ביצה יז,א) דנה בהבדל בין ברכת השבת לברכת הזמנים. ברכת השבת נחתמת במילים 'מקדש השבת', ואילו בחגים מוסיפים 'מקדש ישראל והזמנים'. כי קדושת השבת אינה נובעת מפעולתם של בני ישראל, והיא "מקדשא וקיימא" [מקודשת ועומדת] מאז בריאת העולם. ואילו תאריכי המועדים תלויים בקביעת החודשים, על-ידי עם ישראל. חג השבועות שונה משאר המועדים. התורה קובעת שחג השבועות יחול תמיד ביום החמישים לספירת העומר. היינו שעל-ידי הספירה של כל יהודי ויהודי נקבע מועד חג השבועות.
אמנם גם בשבת וביום טוב פועל היהודי בעבודתו תוספת קדושה, כי על-ידי התפילות שכל יהודי מתפלל בשבת וביום טוב מוסיפים בקדושת השבת והמועד; ועם זה, מדובר בתוספת בלבד ולא בדבר חדש לגמרי, שנוצר על-ידי עבודת האדם. ספירת העומר היא העבודה היחידה שעל-ידה האדם יוצר דבר חדש לגמרי – הספירה קובעת שיום רגיל יתקדש ויהיה חג השבועות, הן כאן בעולם הזה הן בעולמות העליונים, ובכלל זה אצל הקב"ה עצמו!
לאור זאת יובן דבר מעניין במבנה סידור התפילה שערך רבנו הזקן, והמבוסס על נוסח האריז"ל. בעוד סידורו של האריז"ל מסתיים בתפילות המועדים, הרי רבנו הזקן מסיים את סידורו בספירת העומר, שאותה מיקם בסוף הסידור. סדר התפילות בסידורים בנוי על העיקרון "תדיר ושאינו תדיר – תדיר קודם". לכן התחלת הסידור היא בברכות השחר ובתפילות ימי החול; לאחר מכן תפילות השבת; אחר-כך תפילת ראש חודש ואחרי-כן תפילות המועדים. ואולם את ספירת העומר אומרים במשך ארבעים ותשעה ימים, ולכן מקומה היה צריך להיות לפני תפילות המועדים!
ההבדל בין סידור האריז"ל לסידורו של רבנו הזקן בא לידי ביטוי בעובדה שבסידור האריז"ל יש ריבוי כוונות על-פי הסוד, ואילו רבנו הזקן אינו מביא את הכוונות האלה (חוץ מכמה מקומות יוצאים מן הכלל). הסיבה היא שסידורו של רבנו הזקן נועד לכל אחד ואחד, ולכן הובאו בו רק הדברים השווים לכל נפש.
סידורו של רבנו הזקן שם את הדגש על המהות הפנימית של התפילה, שהיא עבודת האדם. לכן הוא פותח בקימה לתיקון חצות; אחר-כך אמירת 'מודה אני', שבה האדם מבטא בדיבור את תודתו לקב"ה; משם הוא עובר לתפילות החול, העוסקות בבקשת צורכי האדם; אחר-כך תפילת יום השבת, שבו האדם מתענג על ה'; ועד תפילות החגים שבהן יש שמחה גלויה. והשיא הוא ספירת העומר, שבה עבודת האדם יוצרת את חג השבועות. לכן הסידור מסתיים בסדר ספירת העומר. לעומתו, האריז"ל מתמקד בנעשה בעולמות העליונים, ומבחינה זו ספירת העומר היא הכנה בלבד לחג השבועות, ואילו השיא הוא בקדושת החגים, ולכן הסידור מסתיים בתפילת המועדים. (תורת מנחם)
