פרשת "וישלח"
"הצילני נא מיד אחי מיד עשו" [לב-יב]
גדול המחטיא את חברו יותר מן ההורגו
ידוע כי התורה אינה מאריכה בפרטים שאין בהם צורך, אם כן כאשר יעקב מבקש מהקב"ה להינצל מעשיו הוא אומר: "הצילני נא מיד אחי מיד עשו", והרי היה לו רק אח אחד, על כן אחרי שאמר: "מיד אחי" שוב לא היה צריך להוסיף: "מיד עשיו"?.
מתרץ בעל "בית הלוי": שכאשר שמע יעקב שעשיו בא לקראתו, הוא הבין שעשיו יתנהג עמו באחד משני האופנים: או שילחם עמו במטרה להורגו, או שיתפייס עמו ויבקש שישבו יחדיו בשלווה. יעקב פחד משתי האפשרויות האלה גם יחד.
מצד אחד, אמנם לא רצה ליהרג, אך מצד שני חשש מההתקרבות של עשיו אליו כאח. מכאן מובנת הכפילות בדבריו: "הצילני נא מיד אחי מיד עשו", הצילני משתי הידיים הללו. יד אחת האוהבת, ויד עשיו הרשע. ואכן אנו רואים בהמשך שתפילתו נתקבלה בשלמות, אך יעקב הקדים את: "הצילני נא מיד אחי" לפני "מיד עשיו", כיוון שידע שסכנת ההתקרבות של האח הרשע, גדולה יותר מהסכנה של ההריגה. שהרי בעוד עשיו הרשע מהווה סכנה לגוף – מחמת החשש שמא יהרג – מהווה עשיו האוהב סכנה לנפש.
מהחשש שהתקרבות הרשע אל הצדיק עלולה להשפיע על הצדיק ומעשיו, גברה הדאגה הראשונה על פני הדאגה השניה, כך גם הורו לנו חז"ל באומרם: "גדול המחטיא את חברו יותר מן ההורגו"!.
הרב יוחנן מיכאלי הי"ו מלוד
