פרשת תצוה
פרשת תצוה "ולבני הארון תעשה כותנות ועשית להם אבנטים ומגבעות תעשה להם לכבוד ולתפארת" בגדי הכהונה היו משמשים כבגדי שרד ולפי הבגדים שהיה לובש הכהן לפי זה היה גם נקבע מעמדו של אותו כהן ולפי זה גם היה המעמד שלו במקדש ובעבודת ה'במקדש עצמו, ולפי זה נבין את מה שאמרו חז"ל שהמצנפת בא לכפר על גסות הרוח, ומצד שני התורה מונה כאן את הבגדים של הכהן "לכבוד ולתפארת" שבגדים אלו היו לשם כבוד ולתפארת גם של הכהן וגם של העבודה במקדש וזה בדיוק ההיפך הגמור ממה שבאמת צריך להיות עבודת המקדש. אלא שהכהן למעשה הוא צריך לעבוד במקדש בביטול גמור כלפי מי שהשכין את שמו שם ומימלא הכהן הוא לא המטרה של עצם העבודה אלא העבודה במקדש ולכן המצנפת בא לכפר על גסות הרוח כדי לומר הן לכהן והן לנו שאנו צריכים להיות בטלים כלפי הקב"ה ועבודתו, ומצד שני אותו כהן חייב לדעת שהוא למעשה זכה בכך שהוא כהן והוא יכול לעבוד בבית המקדש, והבגדים שהוא למעשה לובש בזמן העבודה הם מבדילים ומייחדים אותו מיתר העם כדי שידע להיזהר מכל דבר בלתי טהור, וכן הדברים אמורים גם ביחס לכל עובד ה' שידע את ערכו ויהיה מכיר באצילותו כי זהו דבר מאד חשוב וחיוני בעבודת ה', וזה לא יחשב לו כגאוה משום שמותר להתגאות בעבודת ה' כפי שכתוב בתהילים על דוד המלך "ויגבה ליבו בדרכי ה'" משום שהכבוד הזה הוא לא למטרות אישיות אלא לשם עבודת ה' בלבד וזהו שנאמר לכבוד ולתפארת, ולענייין הכבוד כתוב בפרקי אבות "איזהו מכובד המכבד את הבריות" ומי לנו יותר מבית שמאי ובית הלל אע"פ שהיו חלוקים בהלכה לא נימנעו מלהתחתן זה בזה וכמובן שהיו מכבדים זה את זה, וידוע שההלכה נפסקה כבית הלל אבל תמיד בית הלל היו קודם אומרים את דעתם של בית שמאי ורק לאחר מכן את דעתם שלהם וכך בית הלל היו מכבדים את בית שמאי ואת דעתם ואילו את דעתם היו אומרים אחר כך, כי הרי בסופו של דבר כולנו בני איש אחד נחנו כולנו בניו של הקב"ה יציר כפיו של בורא העולם וכן חובה עלינו לכבד זה את זה ,ובכלל זה גם גדולי ישראל אע"פ שהיה להם במה להתגאות בכל זאת היתה להם את מידת הענווה ,כפי שמסופר על הגאון ר' משה פינשטיין זצ"ל רבה הראשי של ניו יורק שפעם אחת פנה אחד האברכים שבבית המדרש לחבירו בשאלה משה אמור לי מה השעה, ומיד ענה לו ר' משה פינשטיין השעה תשע בבקשה, האברך ששאל את השאלה נהפכו פניו כמו סיד ומיד מיהר לרבו לבקש ממנו סליחה ולהתנצל בפני ראש הישיבה כי כוונתו לא היתה מופנת כלפי ראש הישיבה כי אם אל חבירו האברך שבמקרה עמד בסמיכות לר' משה פינשטיין פנה אליו ר' משה ואמר לאברך על מה אתה מתנצל וכי שמי הוא לא משה?.
מכאן אנחנו רואים את גודל מידת הענווה שהיה לגדולי ישראל אף שהיה להם על מה להתגאות אפילו הכי לא היו מתגאים, וזהו שהמצנפת בא להזהיר על גסות הרוח והגאוה, וכך גם אנחנו צריכים שהלבוש זהו הבגד שמכסה את הגוף אבל צריך לדעת שאפשר ולפי הבגד נוכל לדעת מהו מעמדו של האדם אבל אם כל זה על האדם להחזיק במידת הענווה אפילו שיש לו במה להתגאות שהרי מידה זו חביבה מאד לפני הקב"ה, ולכן יהי רצון שנזכה להיות מהמכבדים את הבריות ובעלי מידת הענווה ושהכל יהי לרצונו יתברך אמן.
שבת שלום פורים שמח
לע"נ: פנינה בת חכם ראובן ושמחה אשת חכם משה לויאשוילי.
הרב יעקב בטוניאשוילי הי"ו מלוד
