פרשת שמיני
"אַל תְּשַׁקְּצוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּכָל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ, וְלֹא תִטַּמְּאוּ בָּהֶם וְנִטְמֵתֶם בָּם. כִּי אֲנִי ה' אֱלֹקֵיכֶם, וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים, כִּי קָדוֹשׁ אָנִי, וְלֹא תְטַמְּאוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּכָל הַשֶּׁרֶץ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ.
הפסוקים מדברים בעד עצמם. מי שאינו נזהר מאכילת שקצים ורמשים, הרי הוא טמא, ומטמא את נפשו. לעומת זאת הזהיר מאכילה אסורה, הרי הוא מתקדש, ונהיה קדוש.
ואמרו חז"ל (יומא לט, א): תָּנָא דְבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: עֲבֵרָה מְטַמְטֶמֶת לִבּוֹ שֶׁל אָדָם (רש"י: אוֹטֶמֶת וְסוֹתֶמֶת מִכָּל חָכְמָה). תָּנוּ רַבָּנָן: אָדָם מְטַמֵּא עַצְמוֹ מְעַט, מְטַמְּאִין אוֹתוֹ הַרְבֵּה. מִלְּמַטָּה, מְטַמְּאִין אוֹתוֹ מִלְמַעְלָה. בָּעוֹלָם הַזֶּה, מְטַמְּאִין אוֹתוֹ לָעוֹלָם הַבָּא. אָדָם מְקַדֵּשׁ עַצְמוֹ מְעַט, מְקַדְּשִׁין אוֹתוֹ הַרְבֵּה. מִלְּמַטָּה, מְקַדְּשִׁין אוֹתוֹ מִלְמַעְלָה. בָּעוֹלָם הַזֶּה, מְקַדְּשִׁין אוֹתוֹ לָעוֹלָם הַבָּא.
ורש"י כתב: "וְנִטְמֵתֶם בָּם" – אִם אַתֶּם מִטַּמְּאִין בָּהֶן בְּאֶרֶץ, אַף אֲנִי מְטַמֵּא אֶתְכֶם בָּעוֹלַם הַבָּא, וּבִישִׁיבַת מַעְלָה. "וִהְיִיתֶם קְדוֹשִׁים" – אֲנִי אֲקַדֵּשׁ אֶתְכֶם לְמַעְלָה, וְלָעוֹלַם הַבָּא.
ובזוהר הקדוש: רַבִּי שִׁמְעוֹן (בר יוחאי) אָמַר: כְּלָל הַכֹּל – כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ עֲשָׂרָה כְתָרִים שֶׁל אֱמוּנָה לְמַעְלָה, כָּךְ יֵשׁ עֲשָׂרָה כְתָרִים שֶׁל כְּשָׁפִים טְמֵאִים לְמַטָּה. וְכָל מַה שֶּׁבָּאָרֶץ, מֵהֶם אֲחוּזִים בַּצַּד הַזֶּה, וּמֵהֶם אֲחוּזִים בַּצַּד הַהוּא. בֵּין בִּבְהֵמוֹת, בֵּין בְּחַיּוֹת, בֵּין בְּעוֹפוֹת, בֵּין דְּגֵי הַיָּם, בְּכֻלָּם נִרְאִים יָמִין וּשְׂמֹאל (רחמים ודין), וְאֶת כָּל מִי שֶׁבָּא מִצַּד הַיָּמִין (מצד הרחמים) מֻתָּר לָנוּ לְמַאֲכָל. וְכָל אוֹתָם שֶׁבָּאִים מִצַּד הַשְּׂמֹאל (מצד הדין), אֲסוּרִים כֻּלָּם לָנוּ לְמַאֲכָל, מִשּׁוּם שֶׁהַדַּרְגָּה שֶׁל כֻּלָּם טְמֵאָה, וְכֻלָּם טְמֵאִים, וְרוּחַ טֻמְאָה שְׁרוּיָה בְתוֹכָם וְגָרָה בָהֶם. וְלָכֵן רוּחַ הַקְּדוֹשָׁה שֶׁל יִשְׂרָאֵל לֹא תִתְעָרֵב בָּהֶם וְלֹא תִטָּמֵא בָהֶם, כְּדֵי שֶׁיִּמָּצְאוּ קְדוֹשִׁים וְיִוָּדְעוּ לְמַעְלָה וּלְמַטָּה. אַשְׁרֵי חֶלְקָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁהַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ רוֹצֶה בָהֶם וְרוֹצֶה לְטַהֵר אוֹתָם וּלְקַדֵּשׁ אוֹתָם עַל הַכֹּל, מִשּׁוּם שֶׁהֵם אֲחוּזִים בּוֹ.
בֹּא רְאֵה, כָּתוּב (ישעיה מט) "יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךְ אֶתְפָּאָר". אִם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְפָּאֵר בְּיִשְׂרָאֵל, אֵיךְ בָּאִים לְהִטָּמֵא וּלְהִדָּבֵק בְּצַד הַטֻּמְאָה? מִי שֶׁהוּא בִּדְמוּת הַמֶּלֶךְ, לֹא צָרִיךְ לְהִפָּרֵד מִדַּרְכֵי הַמֶּלֶךְ, מִשּׁוּם כָּךְ רָשַׁם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל כָּל אוֹתָם שֶׁבָּאִים מִצַּד זֶה, וְכָל אוֹתָם שֶׁבָּאִים מִצַּד אַחֵר. אַשְׁרֵי חֶלְקָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁכָּתוּב בָּהֶם (שם סא) "כָּל רֹאֵיהֶם יַכִּירוּם כִּי הֵם זֶרַע בֵּרַךְ ה'". בֵּרַךְ ה' מַמָּשׁ, בֵּרַךְ ה' בַּכֹּל.
וּבֹא רְאֵה, כָּל מִי שֶׁאוֹכֵל מֵאוֹתָם מַאֲכָלִים אֲסוּרִים, נִדְבָּק בַּצַּד הָאַחֵר, וּמְתַעֵב נַפְשׁוֹ וְעַצְמוֹ, וְרוּחַ טְמֵאָה שׁוֹרָה עָלָיו, וּמַרְאֶה אֶת עַצְמוֹ שֶׁאֵין לוֹ חֵלֶק בָּאֱ-לוֹהַּ הָעֶלְיוֹן, וְלֹא בָא מֵהַצַּד שֶׁלּוֹ וְלֹא נִדְבַּק בּוֹ. וְאִם יָצָא כָּךְ מֵהָעוֹלָם הַזֶּה, אוֹחֲזִים בּוֹ כָּל אוֹתָם הָאֲחוּזִים בְּצַד הַטֻּמְאָה, וּמְטַמְּאִים אוֹתוֹ וְדָנִים אוֹתוֹ כְּאָדָם שֶׁהוּא נִתְעָב שֶׁל רִבּוֹנוֹ, נִתְעָב בָּעוֹלָם הַזֶּה וְנִתְעָב בָּעוֹלָם הַבָּא.
וְעַל זֶה כָּתוּב וְנִטְמֵתֶם בָּם, בְּלִי א', שֶׁלֹּא נִמְצֵאת רְפוּאָה לְתוֹעַבְתּוֹ, וְלֹא יוֹצֵא מִטֻּמְאָתוֹ לְעוֹלָמִים. אוֹי לָהֶם! אוֹי לְנַפְשָׁם, שֶׁלֹּא יִדָּבְקוּ בִּצְרוֹר הַחַיִּים לְעוֹלָמִים, שֶׁהֲרֵי נִטְמְאוּ! אוֹי לְעַצְמָם! עֲלֵיהֶם כָּתוּב (ישעיה סו) "כִּי תוֹלַעְתָּם לֹא תָמוּת וְגוֹ', וְהָיוּ דֵרָאוֹן לְכָל בָּשָׂר". מַה זֶּה דֵּרָאוֹן? סִרְחוֹן. מִי גָרַם לוֹ? אוֹתוֹ הַצַּד שֶׁנִּדְבָּק בּוֹ.
יִשְׂרָאֵל בָּאִים מִצַּד הַיָּמִין. אִם נִדְבָּקִים בְּצַד הַשְּׂמֹאל, הֲרֵי פּוֹגְמִים אֶת הַצַּד הַזֶּה, וּפוֹגְמִים אֶת עַצְמָם, וּפוֹגְמִים אֶת נַפְשָׁם, פְּגוּמִים בָּעוֹלָם הַזֶּה וּפְגוּמִים בָּעוֹלָם הַבָּא. כָּל שֶׁכֵּן מִי שֶׁנִּדְבָּק בְּצַד הַטֻּמְאָה, שֶׁהַכֹּל אָחוּז זֶה בָּזֶה. וְכָתוּב (דברים יד) "כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַה' אֱלֹקֶיךְ" וְגוֹ'.
לאור האמור (ועוד הרבה שלא נכתב כאן), כמה צריך האדם להזהר ממאכלות אסורים, ויזהר עד מקום שידו מגעת בכשרות המאכלים. לא יפקיר עצמו בידי כשרויות מפוקפקות, או משגיחי כשרות שאינו בטוח אם עושים הם את מלאכתם נאמנה. עדיף להכין את האוכל בעצמך, ואל תסמוך על אוכל מוכן מכל מיני מקורות. הנה מגיעים ימי הקיץ, ומתרבים השקצים והרמשים בפירות ובירקות, ואפילו באויר. צריך לשים לב לכל מוצר בו משתמשים (פירות, ירקות, קמח, אורז וכו') אם הוא נגוע או לא. וגם אם הוא נקי, לשים לב שלא קופצים לתוכו חרקים (להשאיר סיר פתוח ללא השגחה – סיכוי גדול שיקפצו לתוכו אורחים בלתי צפויים). ואפילו כוס שתיה – כדאי להתבונן לפני שלוקחים עוד לגימה, אם לא הגיע אורח בלתי צפוי לתוכו. חובה להחזיק בכל בית, ספר המלמד כיצד להזהר מאיסור תולעים, כמו "בדיקת המזון כהלכה" של הרב משה ויא, ללמוד בו ולדעת כיצד להתמודד עם הבעיות. וכשנשקיע נכון, גם נקצור את הפירות, ונזכה שיהיה ליבנו ולב ילדינו פתוח לכל דבר שבקדושה, ונזכה להתעלות בעבודת ה', שבשבילה באנו לעולם הזה, ולזכות לחיי העולם הבא. שבת שלום.
הרב מאיר מושיאשוילי הי"ו מאשדוד
