פרשת "בהר"
ועשיתם את חוקותי וגו' ונתנה הארץ פריה ואכלתם לשבע וגו' וכי תאמרו מה נאכל וגו'
הקב"ה מבטיח בהתאם לביטחונך בו
'ואכלתם לשובע' אף בתוך המעיים תהיה ברכה (רש"י)
שיהיו הפירות – רבי המזון כענין שהיה בעומר שהיה מספיק לגדול כמו לקטן באומרם אוכל קימעא ומתברך במעיו, ויספיקו פירות השישית גם לשביעית. וכי תאמר מה נאכל – וכאשר יסופק אצלכם ולא תבטחו שיהיה המעט מספיק באיכותו, ועשית את התבואה לשלש השנים –באופן שתשבע עין מראות, ותראו שתספיק הכמות. (ספורנו)
מדוע נזקקה התורה להקדמה של 'וכי תאמרו מה נאכל וגו' די היה לכתוב וציוויתי את ברכתי וגו' ' וממילא 'לא יהיה מקום לשאלה מה נאכל? כך היקשה הגר"א לאפיאן זצ"ל והובאו דבריו בספר 'לב אליהו'.
ומצאת את דברי הספורנו, שפסוקים אלה עוסקים בשתי דרגות שונות הקשורות בביטחון בה', בתחילה מדובר על הבוטחים בה' בשלמות, אומנם אין השאלה מה נאכל בשנה השביעית מטרידה כלל, לאלה מבטיחה התורה 'ונתנה הארץ פריה' כרגיל כמו בכל שנה בכמות, אך זה יספיק לשלוש שנים, כי יאכלו מעט ויתברך המזון במעיהם, ברכה זו גם תחסוך עמל וטורח ולא יצטרכו לשמור כמויות גדולות של תבואה לשלוש שנים.
אבל מוסיפה התורה ואומרת, אם יעלה בלבכם ספק ותשאלו מה נאכל בשנה השביעית, על כך באה התשובה "ועשת את התבואה לשלוש השנים" כלומר, מאחר ויהיה פגם מסוים בביטחון, תהיה גם הברכה מסוג אחר. לא עוד ברכה באיכות אלא בכמות, אמנם יהיה מספיק אוכל, אבל תהיה לאדם טרחה רבה בקצירה, באיסוף ובאחסון, והדבר יגרום אצלו לביטול תורה.
הנהגת שמים זו אינה מיוחדת לשנת השמיטה דווקא אלא נוגעת לכל מהלך החיים באותה מידה שאדם בוטח בה' כך הקב"ה מתנהג עמו.
בספר 'אמרי דניאל' מרחיב ומבאר, כי אם נעמיק ונתבונן נראה כי כל חיינו הם ניסים גלויים, ובעיקר ענין הפרנסה אשר בא רק מאתו יתברך. והרי אמרו חז"ל: 'קשים מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף' (פסחים קי"ח). וקריעת ים סוף הוא מהניסים הגלויים הגדולים ביותר שנעשו לישראל, שהם בעצם חמישים ניסים גלויים כמפורט בילקוט 'מעם לועז', ורבותינו השוו את המזונות לקריעת ים סוף. וניתן לפרש זאת, שכמו שלים סוף נכנסו קטנים וגדולים, זקנים ונערים ולא היו יודעים לאן הם הולכים ולקראת מה הם הולכים, כן גם המזונות של האדם, אין אדם יודע מהיכן ישיגם ומהיכן יבואו, ופעמים חושבים להשיג איזה דבר מאיזה מקום והפרנסה והישועה באה דווקא ממקום אחר, ולכן אין לו לעשות תוכניות ותכנונים מיותרים. רק צריך לבטוח בו יתברך, שהרי מזונותיו של אדם קצובים לו מתשרי ועד תשרי.
ופירש בזה ר' עזרא עטיה זצ"ל שדייקו רבותינו לומר: 'מזונותיו של אדם קצובים' ולא אמרו: 'כספו של אדם', דהיינו אף אם יתייקרו המצרכים והמדד יעלה, מכל מקום המזונות הם קצובים ובהם לא יחול שינוי ויקבל כל אשר הקציבו לו.
נמצאת למד, כי הפרנסה והמזון קצובים ומוכנים לאדם, לא החריצות והעמל הם המביאים אותה, אלא הבוטח ובטוח בדבר זה היא תבוא אליו, וזהו שאומר הכתוב בתהילים (קכא) "ה' צילך על יד ימינך". ה' הוא הצל שכפי שאתה מתייחס כך הקב"ה מתייחס אליך, שאם הנך בוטח בו בביטחון גמור כן הוא יתברך ימלא חפצך בשלמות, וכפי שאדם רואה בטבע נס, כך ה' יראהו גם ניסים גלויים.
הרב יוחנן מיכאלי הי"ו מלוד
