פרשת 'וירא'
'ויאמר אל תשלח ידך אל הנער' (כב-יב)
מצווה הבאה לידך אל תחמיצנה
ויאמר אל תשלח ידך אל הנער – אמר לו: אוציא ממנו טפת דם! אמר לו: אל תעש לו מאומה, אל תעש לו מומה. (בראשית רבה נו)
אברהם אבינו רצה לעקוד את בנו באמת ובתמים והלך בשמחה לבצע ציוויו של הקב"ה, והנה לפתע אומר לו הקב"ה 'אל תשלח ידך אל הנער' ושם לא ברכו המלאך, אלא רק בפעם השניה לאחר שלקח את האיל והעלהו תחת בנו, אז בא שוב המלאך ואמר לו, 'כי ברך אברכך והרבה ארבה את זרעך ככוכבי השמים' ומדוע לא בירכו תחילה?
אומר הרב יהודה צדקה זצ"ל בספרו 'קול יהודה' בתחילה עדיין לא היה ברור כי אפשר שאברהם עשה זאת מתוך רצון ושמחה, אפשר שעשה זאת מתוך פחד, שהיה ירא לנפשו שאם לא יעשה ציווי ה' הקב"ה ימית אותו ואת בנו, אבל לאחר שאומר לו הקב"ה, 'אל תשלח ידך אל הנער' היה צריך אברהם לרקוד משמחה וללכת לבשר לשרה, לא כן אברהם הוא חיפש איך בכל זאת לקיים את ציווי ה' רצה להוציא ממנו טיפת דם כדי שבכל זאת יקים את הציווי וכל זאת משום שלא רצה להיפטר מהמצווה.
בהקשר לזה מספרים על הצדיק הירושלמי רבי אריה לוין זצ"ל,'רב האסירים' בימי המנדט שהיה לו רישיון מיוחד להיכנס לבית האסורים בכל עת שירצה. פעם אחת ביום שבת קודש בא להיכנס כדרכו והשוטר האנגלי לא נתן לו להיכנס, אמר לו השוטר היהודי שהיה איתו במשמרת, מדוע אתה לא נותן לו להיכנס? הלא יש בידו רישיון שיוכל להיכנס תדיר!
ענה לו השוטר הרישיון מועיל לימים כתיקונם, היום יש עוצר בעיר ולכן אין הרישיון הזה מועיל. חזר השוטר היהודי וביקש, מדוע אתה מפריע לידי זקן המתנגד לעזור לאסירים? אמר לו השוטר האנגלי: אינני מאמין שהוא מתנגב, וודאי שהוא מקבל משכורת. והנה הרב לוין לא מתייאש, סבב וחיפש לו מקום שמשם אפשר היה להיכנס אל האסירים. הרב אכן מצא פירצה וקפץ מבעדו וכך הצליח להיכנס לבית הסוהר. כשראה זאת השוטר האנגלי, אמר, עתה אני מאמין שהוא מתנדב, שהרי אם היה עובד במשכורת כיון שלא נתתי לו להיכנס היה מייד חוזר לביתו, אך הוא חיפש דרך להגיע אל האסירים, הדבר מראה שהוא עושה הכל רק בשביל המצווה.
כך בעניין מצוות העקידה שאברהם אבינו ע"ה לא רצה להיפטר ממנה, ואדרבה חיכה וחיפש דרך איך לעשותה.
מכאן לומדים שפעמים רבות באות לאדם סיבות שונות להתבטל מתורה אף על פי שהסיבות הכרחיות, אך בזאת יבחן האדם אם סיבות אלו גורמות לו שיוכל להשתחרר מעמל התורה ומצפונו שקט 'כי אכן הסיבות מוצדקות', הדבר מראה שאין לימוד התורה שלו מתוך תשוקה ורצון, שהרי שנגרם לו ביטול מלימוד ואדרבה מחפש כך דרך וסיבה בכדי שיוכל לחזור מיד ללימוד או לתפילה או למצווה או לעבודת ה'. דבר זה מראה כי באמת אוהב הוא את התורה והמצוות.
ובימינו שכל אחד יכול ללמוד תורה, אל יחפש האדם אפשרויות חס ושלום להיפטר ממנה אלא ישתדל בבחינת ורדוף אחרי התורה והמצוות.
הרב יוחנן מיכאלי הי"ו מלוד
