פרשת שמות
בפרשתנו מבטיח הקב"ה למשה שכאשר יצאו בני ישראל ממצרים הם יבקשו בהשאלה מהמצרים כסף וזהב וכלים נאים והמצרים יסכימו בשמחה לתת להם את מבוקשם כלשון הפסוק: 'ונתתי את חן העם הזה בעיני מצרים'. הסיבה לכך שישראל צריכים לקבל מהם רכוש זה, מסביר המדרש על מנת שלא יהיה פתחון פה לאברהם אבינו לומר שה' אמר בברית בין הבתרים 'ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה' וקיים את דבריו אך המשך ההבטחה 'ואחר כן יצאו ברכוש גדול' הוא לא קיים. זאת אומרת, שכל הטעם לכך שה' חפץ שהמצרים יתנו לישראל את רכושם זה רק משום שלאברהם אבינו לא יהיה טענה כנגד הקב"ה.
ודברי מדרש זה מעוררים תמיהה. הלא כלל לא שייך שהקב"ה יבטיח דבר ולא יקיים, ומדוע אם כן המדרש זקוק לטעם על כך שישראל יצאו ברכוש גדול על מנת שלאברהם לא יהיה טענות כנגד ה'. הרי עצם הדבר שה' הבטיח מחייב שהוא גם יקיים הבטחתו ללא קשר לאברהם אבינו.
יש שמיישבים קושיא זו, שההבטחה השניה תלויה בהבטחה הראשונה, והיות שההבטחה הראשונה 'ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה' לא קוימה שהרי בפועל עבדו ישראל במצרים רק מאתים ועשר שנים כמניין 'רדו', לכן גם את ההבטחה השנייה רכוש גדול, ה' לא היה מחויב לעשות.
הרבי מליובאוויטש מסביר שאלה זו באופן שונה, הכסף והזהב שקלחו בני ישראל ממצרים נועד להשיג שתי מטרות, האחת להעניש את מצרים, השנייה לתת שכר על עבודתם של ישראל במצרים. מובא בגמ' בסנהדרין שבזמן אלכסנדר מוקדון באו תושבי מצרים בטענה שעם ישראל חייב להשיב להם את הכסף והזהב שלקחו מהם ביציאת מצרים, בן פסיסא נציג היהודים השיב להם: תנו לנו שכר עבודה של שישים ריבוא איש ששיעבדתם ואחרי כן נשיב לכם את כספכם, עולה שהרכוש הגדול שהוציאו בני ישראל ממצרים בעיקר היה שכר עבודה על זמן השעבוד.
כעת יובן מדוע נטילת הכסף והזהב מהמצרים היתה צריכה להיות דווקא על ידי שהמצרים יסכימו ברצון להעניק לישראל, שהרי מצד הבטחת ה' לישראל לצאת ברכוש גדול יכול היה הקב"ה לעשות נס ואפילו ללא רצונם של מצרים, אך כדי שלא יהיה פתחון פה לאברהם אבינו היה הדבר מוכרח להיות בהסכמת מצרים, מצד שלימות בצדק והיושר כלפי אברהם, שבאותה מידה שהשעבוד בעם ישראל היה גלוי לעיני כולם כך רצה ה' שהכל יראו שהמצרים ברצונם ובבחירתם נותנים לעם ישראל את הרכוש הגדול ולכן נתן ה' את חן עם ישראל בעיני מרצים על מנת שהנתינה תהיה ברצון.
בתורת החסידות מוסבר שהרכוש הגדול שהוציאו ממצרים היו ניצוצות קדושה שהיו טמונים שם ועל ידי עבודת בני ישראל במצרים ששמרו על תורה ומצוות קלה כבחמורה גאלו והעלו ניצוצות אלוקיים אלו, כאשר המטרה העיקרית בגלות מצרים הייתה טובתם ושלמותם של בני ישראל שעל ידי זה יתעלו לדרגה רוחנית גדולה מאוד שבסופה הביא למתן תורה ואחדותם עם ה' יתברך.
יעזור ה' לנו להמשיך את העבודה של שמירת התורה והמצוות כדרך שהנחילונו אבותינו ונזכה לגאולה האמתית והשלימה ע"י משיח צדקנו בקרוב ממש.
הרב אלירן מושיאשוילי הי"ו מלוד
