פרשת 'כי תשא'
וַיַּרְא הָעָם כִּי-בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן-הָהָר(לב,א)
בשעה שעלה משה למרום,אמר להם לישראל,בסוף ארבעים יום בתחילת שש אני מגיע,לסוף ארבעים יום בא השטן ועירבב העולם ואמר להם משה רבכם היכן הוא? אמרו לו עלה למרום,אמר להם כבר בא שעה שישית ולא השגיחו בדברי השטן,אמר להם משה מת ולא השגיחו בדבריו,עד שהראה להם דמות מיטתו. (שבת פט.)
מקשה בעל "בית הלוי" היתכן שבני דור דעה נכשלו בחטא גדול כחטא העגל? הרי ארבעים יום קודם לכן ראו גילוי שכינה הגדול ביותר מימות העולם,והנה כאשר משה רבנו אינו מגיע בשעה היעודה לפי חשבונם הם עובדים עבודה זרה? ומתרץ בעל בית הלוי שבאמת לא הייתה כאן כלל עבודה זרה אלא כוונתם היתה לייחד מקום לשכינה,הם ידעו שעל ידי קיום מצוה נעשים תיקונים בעולמות העליונים.
אחרי שראו שמשה העומד בינם לבין ה' אינו שב, רצו לעשות מקום מיוחד שיהיה מסוגל שתשרה בן שכינה,ומכיון שלא רצו לסמוך על חכמת עצמם,הלכו אל אהרן הכהן שהיה גדול מהם וידע עומק הדברים בסודותיהם יותר מכולם,וביקשו ממנו 'קום עשה לנו אלוקים' (שמות לב-א) כוונתם הייתה כאמור,לייחד מקום להשראת השכינה,ואכן כוונתם בזה הייתה לטובה.
התיקונים בעולמות העליונים יכלו להתקיים רק אם התורה ציותה לעשות אותו מעשה,כך גם במעשה המשכן,רק אחרי שציום ה' לעשותו בכל פרטיו,וקיימו את הציווי,רק אז נעשו התיקונים למעלה בשמיים,בזכות הציות לציוויו של הקב"ה ,זכו שיהיה המשכן מוכן וראוי להשרות בו שכינה,וכל זה מתקיים רק בתנאי שזהו קיום רצונו יתברך,ואם הדבר נעשה ללא ציווי,לחטא גדול יחשב,וזהו בעצם חטא העגל.
מכאן מובנים הדברים שעיקר חטא העגל היה במה שהלכו אחרי ההיגיון במקום ללכת אחרי דעת תורה,גם כשיש כוונות טובות ורצון לעשות דברים טובים על האדם לבטל דעתו בפני דעת תורה.
בעל ספר החינוך (מצוה תצו') כותב,שאילו היה כל איש פועל על פי שכלו הוא,היו לנו אלף תורות. לכן נצטווינו לשמוע בקול החכמים ואפילו כאשר יאמרו על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין, כדאי לו לקב"ה שינהגו לכאורה בטעות,ובלבד שיהיו כולם מסורים תחת דעת החכמים.
וזהו דרכו של היצר להראות לאדם את הטעות כדרך ההיגיון ויש לו ליצר הסברים ואף גמרות ופסוקים לכאורה מהמקורות,ובדרך הגיונית מוליך את האדם לאט לאט אבל בטוח אחר הטעות,והרוצה לגבור עליו חייב ללמוד את דרכי לחימתו,להכיר את תעתועיו,כל זמן שדרכיו אינם מוכרים לנו,הוא בקלות יכול להפתיע אותנו,היצר יודע שאסור לו לפתוח במלחמה חזיתית מול האדם המאמין,ועליו ללכת סחור סחור וכך בצעדים איטיים אבל בטוחים הוא מכשיל את האדם בעבירה.
ניקח דוגמא אדם הרוצה ללכת לבית הכנסת להתפלל ביום חורף קר וגשום ודאי שהיצר לא ינסה לפתותו שלא יניח תפילין,כי כאן בוודאי האדם לא ישמע לו,כאן היצר הרע יפתח בטקטיקה אחרת,בהסבר משכנע והגיוני הוא יבהיר מדוע היום אי אפשר להתפלל בבית הכנסת, הרי מדובר ביום גשום ובמזג אויר סוער, והתורה הרי מצווה אותנו, ונשמרתם מאוד לנפשותיכם,ולא רק זאת הוא גם מוסיף נימוק משכנע,אם היום תלך לבית הכנסת יתכן שתהיה חולה ואז תעדר ימים רבים מתפילה בציבור ויצא שכרך בהפסד.
וליצר יש דרכי שכנוע משלו,הוא מציע הצעה חלופית,בוא תן לי יום אחד,רק היום תעדר מתפילה בציבור,תתפלל מילה מילה בכוונה בבית שלך,וכך גם ביום השני שוב משכנע אותך שגם היום כדאי לך להתפלל בבית ביחידות,כי עובדה כשאתמול התפללת בביתך הייתה לך התעלות רוחנית. והרי היום מזג האוויר סוער יותר מאתמול וכדאי גם היום להישאר בבית וכדי לתת חיזוק לדבריו הוא אף מציע לך לומר אחרי התפילה כמה מזמורי תהילים, ואף לקרוא חוק לישראל וזאת כדי לתת תחושה טובה.
וכך לאט לאט היצר בתחבולות וכהוראת שעה נותן לך עצות הגיוניות ומשכנעות להעדר מתפילה בציבור וכך הוא דרכו של היצר להקטין ולגמד את העבירה ולמצוא לה את ההיתרים ההלכתיים,ואף הוא כאילו מוכיח שזהו רצון הבורא, אבל אל נתפתה לתכסיסיו,ובכל צעד ושעל נשאל דעת תורה וכך ראו בני ישראל את עשיית העגל כדבר קטן,בסך הכל מדובר בצלם שיחליף את משה עד שהוא יגיע,הם לא הבינו שמדובר כאן בדבר נצחי וזו היתה טעותם,הראות הקצרה לטווח מצומצם היא היא הגורם הישיר לחטא.
הרב יוחנן מיכאלי הי"ו מלוד
