פרשת "פינחס"
על הפסוק "פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן" מבאר רש"י:לפי שהיו השבטים מבזין אותו-הראיתם בן פוטי זה שפיטם אבי אמו(יתרו) עגלים לע"ז והרג נשיא שבט מישראל לפיכך בא הכתוב וייחסו אחר אהרן" ושואל על כך הרבי מליובאוויטש זיע"א שלכאורה לא מובן:
א)מדוע ביזו השבטים את פנחס, הרי כולם ראו מה עשה זמרי ונוכחו לראות שהריגת זמרי היא זאת שעצרה את המגיפה בעם ישראל?
ב) באם חיפשו השבטים לבזות את פנחס על יחוסו ליתרו מדוע בחרו בדוגמא שהיה מפטם עגלים לע"ז ולא ביזוהו על כך שיתרו היה הכומר לכל סוגי הע"ז שלא הניח ע"ז אחד בעולם שלא עבדו? והרי זה בזיון יותר גדול? מבאר הרבי שהסיבה שהשבטים הקניטו את פנחס היא עקב היותו היחיד מכל עם ישראל שקם ועשה את מעשה הקנאות הזה בה בשעה שמשה ובית דינו וכל עם ישראל היו באותו מעמד ואף אחד לא עשה זאת חוץ ממנו.
ומכיוון שרק פנחס עשה זאת עלה בלבם החשד שכל זה היה בגלל טבע גופו שהיה אכזרי ולא שיש צורך לעשות זאת מפני ההלכה. וראיה לדבריהם שהרי פנחס היה נכדו של יתרו שפורסם בעולם שהיה מפטם עגלים לע"ז וכידוע פיטום עגלים זהו מעשה אכזרי שמפטמים את העגל בכדי לשוחטו לע"ז וטענת השבטים היתה שפנחס ירש את טבע האכזריות מסבו יתרו.
ועל זה התשובה שנותן ה' לבנ"י:" בן אהרן הכהן"- לפיכך בא הכתוב וייחסו לאהרן שהכוונה כאן לומר שכל מה שעשה פנחס היה מתוך אהבת ישראל שהיתה טבועה בנפשו שהרי היה גם נכדו של אהרן הכהן שהיה ידוע כאוהב שלום רודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה ומעשהו של פנחס נבע רק מתוך רצון של שלום. ולכן רואים שקנאותו של פנחס לא גרמה לקיטוב בין הקב"ה לישראל אלא לקירוב עד כדי עצירת המגיפה עד שאומר עליו הכתוב "ונתתי לו את בריתי שלום" כיוון שפעולה זו (על אף שנראית אכזרית) באה מתוך רצון של אהבה. הסבר זה של הרבי מובא גם בנושא אחר אך באותו עיקרון.
על הפסוק בפ' תזריע אדם כי יהיה בעור בשרו..והובא אל הכהן" שואל הרבי מדוע המצורע צריך ללכת דווקא אל הכהן מדוע לא ללכת אל יהודי מומחה שמתמחה במראות נגעים או אל הרב או אפי' למשה רבנו מדוע דווקא לכהן שיכול להיות כהן פשוט? אלא מסביר הרבי כאן יסוד חשוב בהסתכלות על יחס אל כל יהודי. שהרי אם רואים שהנגע הוא באמת של צרעת מורים לאותו יהודי לצאת מהמחנה שבוע ימים ואף יותר, ובכדי להעיז ולומר ליהודי "לצאת מן המחנה" לא כל אחד יכול לבוא ולומר ליהודי צא ממחננו!! אלא רק מי שהוא עושה זאת מתוך אהבת ישראל ללא שום שנאה וכיו"ב, וזאת יכול לעשות רק מי שהוא מזרע אהרן הכהן שהנחיל את מידת השלום והאהבה גם לזרעו ולכן רק כהן שהוא מזרע אהרן רשאי ויכול לומר ליהודי לצאת מהמחנה כי אז אנו יודעים שזה רק מתוך אהבה ומתוך הלכה. וזה כפי הביאור לעיל על פנחס שעל אף שעשה לכאורה מעשה "אכזרי" הכל הגיע מתוך מידתו של סבו אהרן הכהן.
פרשת פנחס תמיד יוצאת בזמן של ג' השבועות שבין י"ז בתמוז לט' באב. והטעם לכך הסביר הרה"ק רבי ישראל מרוז'ין הוא שבפנחס מצויים פרטי דיני הקרבת הקורבנות של חגי ישראל ומועדיו ומכיון שכשתבוא הגאולה עתידין כל הימים העצובים של עם ישראל להתהפך לימים טובים אזי י"ז בתמוז יהיה יו"ט ראשון וט' באב יהיה יו"ט של סיום החג וכל הימים שביניהם הכל יהיה חול המועד לכן קוראים פרשה זו שמלמדת על דיני הקרבת הקורבנות בחגי ישראל בג' שבועות אלו.
עוד רמז לכך שבג' השבועות טמונים להם חגים וימים טובים בשם האוהב ישראל מאפטא שאומר שדווקא 21 ימים אלה הם מקור לכל המועדים שאם נספור את המועדים במשך השנה (שיש בהם מוסף) שבת,ר"ח, יומיים של ר"ה, יו"כ, שמונה של סוכות, שבעה של פסח וחג השבועות יוצא בדיוק 21 יום כנגד ג' השבועות שבין י"ז תמוז לט' באב שיהפכו בקרוב ממש לימי ששון ושמחה בביאת משיח צדקנו בב"א.
הרב בן ציון באטשוילי הי"ו מקרית מלאכי
לעילוי נשמת מיכאל בן סימנטוב הנולד מן תמר
