חג החנוכה
מדוע עושים חנוכה שמונה ימים?
כתוב במגילת תענית: ומה ראו לעשות חנוכה זו שמונה ימים, והלא חנוכה שעשה משה (חנוכת המזבח במשכן) לא עשה אלא שבעה ימים? אלא בימי מלכות יון, נכנסו בית חשמונאי להיכל ובנו את המזבח, וסדוהו בסיד, ותקנו בו כלי שרת, והיו מתעסקין בו שמונה ימים.
אמור מעתה, שחנוכה זו שאנו עושים, לא על חנוכת המנורה בלבד, אלא יש בה גם חנוכת המזבח וחנוכת כלי שרת חדשים. שבית חשמונאי גנזו אבני המזבח ששיקצו היונים לעבודה זרה ובנאו מזבח חדש ועשו כלי שרת חדשים וחנכום.
ברם, בתלמוד שלנו לא נזכר אלא הנס של פך השמן בלבד 'שלא היה בו להדליק אלא יום אחד, ונעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים'.
הרי חוזרת השאלה למקומה: למה עושים חנוכה שמונה ימים? והלא נס השמן לא היה אלא שבעה ימים בלבד, שכן היה שמן ליום אחד בלי הנס?
לשאלה זו נתנו כמה וכמה תשובות על ידי גדולי הדורות ראשונים ואחרונים, בדרך פשט ובדרך דרש. והרי מקצת מן התשובות ההן:
טעם הראשון: קבעו יום טוב על נס הנצחון במלחמה, שביום כ"ה נחו מאויביהם, כשם שנקבע יום-טוב
בפורים ביום אשר נחו מאויביהם, ושאר שבעת הימים על נס השמן.
טעם שני: מה שמצאו פך שמן טהור חתום בחותמו של כהן גדול – זה גופא היה נס.
טעם שלישי: חלקו את השמן שבפך לשמונה ימים כדי שהמנורה תהיה דולקת שעה קצרה, בכל ערב, ונעשה נס שמאותה מקצת האירה המנורה כל הלילה, וכן בכל שמונת הימים.
טעם רביעי: אחר שנתנו השמן במנורה, נשאר הפך מלא שמן כבתחילה, וראו את הנס כבר ,ביום הראשון.
טעם חמישי: שהוריקו את כל השמן לתוך המנורה, ונרותיה דלקו כל הלילה, ולבקר – היו
נרות המנורה מלאים שמן.
טעם שישי: לפי שהיונים גזרו על המילה, והיתה גזרה זו קשה עליהם מכל הגזרות מפני שיש בה הפרת ברית, וכשגברה יד החשמונאים עליהם שמחו על חידוש ברית מילה שנתנה לשמונה ימים ועליה סמכו גם את חגם – שמונה ימים.
טעם שביעי: שבלילה הראשון עשו פתילות דקות כדי שלא ישאבו אלא שמן מעט וגם חלקו את השמן ונתנו במנורה מעט כדי שיספיק השמן לשמונה ימים – ונעשה נס ודלקו נרות המנורה באור גדול כל הלילה, וכן בכל הלילות. ולכן יש במצות נר חנוכה ענין של מהדרין, ומהדרין מן המהדרין, כיון שעיקר הנס לא בא אלא על הידור מצוה.
טעם שמיני: שדפנות הפך אכלו מן השמן מעט ולאחר שנתנו השמן במנורה לא היה כדי להדליק אפילו יום אחד.
ענין תשיעי בדרך דרש: שהיונים רצו להוציא מלב ישראל את האמונה שהקדוש-ברוך-הוא מנהיג את העולם בהשגחתו, אלא הכל מתנהג בדרך הטבע, וכבר היו רבים מישראל נוטים אחר אמריהם.
כיון שראו את הנס שלא כדרך הטבע, היו הכל רואים שהכל מהשגחתו יתברך, ואפילו בשעה שהעולם מתנהג בדרך הטבע – גם אז מיד ה' הכל ומהשגחתו. ולכך אנו אומרים בפיוט לחנוכה: 'בני בינה ימי שמונה קבעו' וכו'. כלומר, מתוך שהיו בני בינה, הבינו דבר מתוך דבר; מתוך הנס הבינו שהשמן הרגיל לדלוק בדרך הטבע – גם הוא נס.
ענין עשירי בדרך מוסר השכל: שלא נתיאשו מלהדליק גם ביום ראשון כיון שאמרה תורה: נר תמיד, (ויקרא כד), וידעו שמחר לא יהיה להם מה להדליק. והוא הנס הגדול שמקיים את עם ישראל בכל דורותיו וגלויותיו. שאילו באו לעשות חשבונות מה יהיה ביום מחר לא יוכלו להתקיים אפילו יום אחד, אבל ישראל אין עושים חשבונות, אלא שמים בטחונם באלקיהם, וכל רגע וכל מעשה קטן שיש בידם לקיים דבר ה' – הם שמחים בו ועושים באמונה תמה ואינם מהרהרים.
ובכן נשאלת עוד שאלה:
למה היו צריכים להמתין שמונה ימים עד שיהיה להם שמן טהור? לפי שהיו כולם טמאי מתים,מחללי המלחמה אשר עסקו בהם, והוצרכו להמתין שבעה ימים לטהרתם, ויום אחד לכתישת זיתים טהורים.
והרי הטומאה הותרה בציבור, כלומר, רשאים לעשות כל עבודות המקדש גם בטומאה אם נטמא רוב הקהל, ולמה הוצרכו להמתין שבעה ימים לטהרתם? – אלא שאף על פי שיכולים היו להדליק המנורה גם בשמן טמא, לא רצו, מפני שהיתה זו הדלקה ראשונה אחר הפסקה,
הדלקה של חינוך.
וכל דבר שצריך חינוך נותנים עליו כל חומרי הטהרות.
מדוע נזכר בתלמוד נס השמן בלבד?
בין הטעמים שנזכרו למעלה, לענין שמונה ימים לחנוכה, נאמר גם טעם, שיום ראשון של חנוכה קבעו לכתחילה לזכר נס הנצחון במלחמה ביום שנחו בו מאויביהם.
דבר זה נזכר ב'מגילת תענית' שסידורה קדם לסידור המשנה והתלמוד, ואילו בתלמוד אין מזכירין את החנוכה, אלא לענין נס הנרות בלבד – למה?
חכמי הדורות שאחר התלמוד אמרו בזה הרבה דברים נאים לאומריהם ולמדו מכאן מוסרים יפים. וזוהי תמצית של מקצת מדבריהם:
לשעתו, בימי החשמונאים וקרוב להם, עיקר השמחה בנס המלחמה, באבוד הרשעים ובביטול גזרותיהם שגזרו על השבת, ועל החדש, שלא יקדשו ראשי חדשים ויבטלו כל המועדות, ועל המילה. ואולם לדורות, עיקר השמחה בנס השמן, שהרי בטלה מלכות החשמונאים אחרי כן ונכרתו זרעם בעוד בית המקדש קיים, והבית חרב וישראל חזרו ונשתעבדו בין האומות. אבל רישומו של נס השמן נשאר לעד, ולזכרו של נס זה ישראל מדליקין נרות חנוכה בכל מקומות מושבותיהם בכל שנה ושנה.
וכן כתוב בספרים: כל מקום שנזכר שמן בתורה ובדברי חכמים לענין הדלקת המנורה – רומז לחכמת הלב ולמחשבה שבמח. וכשנכנסו היונים להיכל, טמאו כל השמנים, כלומר פגמו בחכמה ובמחשבות הלב אצל רוב ישראל, שהתחילו גם הם נוהים בלבם אחר החכמה של היונים וחשבו שיש בה ממש.
וכשחזרו החשמונאים ונכנסו להיכל לא מצאו אלא פך אחד של שמן טהור שלא היה בו להדליק אלא יום אחד, כלומר, עם כל מה שפגמו היונים במחשבות הלב של ישראל קדושים, עדין מאירה בלבותם מחשבה טהורה אחת וניצוץ אחד של חכמת אמת, לידע שהם קדושים ובחירים מכל האומות וכל הגויים ילכו לאור ישראל, ולא ישראל ילכו לאורם.
ברם, לא היתה בשארית זו כדי להדליק 'נר תמיד', שכל שאר המחשבות פגומות היו ומעורבבות, שנגעה בהן חכמה יונית. 'ונעשה בו נס והדליקו שמונה ימים'.
כלומר, מן השמים סייעו בידם ללבות בקרבם ניצוץ זה של חכמת אמת עד שהאיר להם באור מלא ואור תמיד. (שבעה ימים הוא מחזור שלם של הזמן, ויום השמיני – הזמן כולו וגם למעלה מן הזמן).
ולנס זה של טהרת הלב והנשמה, צריכים ישראל בכל הדורות, וביותר, בזמן שהם משו עבדים ונתונים תחת עול הגויים. שכל זמן שאמונת לבם ומחשבתם טהורה – הם גאולים ועומדים אפילו בשעבודם, אבל בזמן שהאמונה והחכמה שבלב פגומה – הם משועבדים אפילו בחרותם, כל גזרות שהגויים גוזרים על ישראל עשויות ליבטל, אבל כשהאמונה מתערערת בלב וכשהחכמה מסתלפת, היא עשויה להשתקע וישראל עלולים ח"ו להיות אובדים ונידחים בין האומות.
ואין ישראל יכולים להינצל מפורענות קשה זו, אלא על ידי סיוע מן השמים בדרך נס. ואימתי זוכים לנס זה? כל זמן שלא כבתה הגחלת האחרונה ועוד נשתמר בקרבם 'שמן' להדליק יום אחד, אז הם זוכים לנס, שמן השמים מסייעים להם ומדליקים ממנו אור תמיד.
אור זה שהדליקו החשמונאים במקדש מפך השמן הטהור היחיד, והיה דולק 'שמונה ימים' – הוא שמאיר להם לישראל תמיד בחשכתם ובו משתמרת קדושתם של ישראל והבדלתם מבל האומות. נס זה בלבד נשאר לדורות, והוא קבוע וקיים תמיד בכל הדורות, מה שאין כן נס המלחמה שלא כל הדורות זוכים לו. לפיכך אין מזכירין נס חנוכה לדורות, אלא לענין הנרות בלבד.
עד דתכלי רגלא דתרמודאי
כותבת הגמרא (שבת כא 🙂 וזת"ד : מצוותה (של הדלקת נר בחנוכה)
משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק ….. ועד כמה (בדיוק הוא זמן זה ? ) אמר רבה בר בר חנה, אמר רבי יוחנן עד שתכלה הרגל של אנשי תרמוד (ופרש"י: שהיו מוכרים עצים להסקה, והם היו נשארים בשוק אחרונים כדי שיוכלו הכל לקנות עצים מהם).
למה דווקא סימן זה עד דכליא רגלי דתרמודאי ?
כותב הרבי מליובאויטש זצוק"ל (שערי המועדים חנוכה פרק "נרות להאיר")
וזת"ד: הסימן שנתנה הגמרא "עד דכליא רגלא דתרמודאי" אומר דרשני, שהרי יכלה הגמרא לפרש שיעור הזמן בלא צורך להזכיר ענין התרמודאים ולכן דווקא מובן שענין זה "כליא ריגלא דתרמודאי" שייך לתוכן הענין של נר חנוכה. נרות חנוכה צריכים להאיר את ה"חוץ" כל זמן שנשארים שם אנשים, וגם אלה הנקראים תרמוד אותיות מורדת, שמורדים בקב"ה, והם נשארים בשוק ברשות הרבים (להבדיל מרשות היחיד יחידו של עולם)ואליהם צריך להגיע האור שמדליקים "על פתח ביתו מבחוץ", עד שפועלים בהם "כליה" – ביטול וכליון עד בחינת רגליהם – "ריגלא דתרמודאי" (בחינת הנצח והוד שלעומת הקדושה) שמורד בקב"ה לא מצד השכל והמידות, אלא כרגל שאין בה שכל ,בבחינת עמלק שהיה בו כח הניצחון וההודאה שבלעומת זה, שבא לנצח את ישראל אף שלא היה לו סיכוי ,ובא לקרר אמבטי רותחת, ולמרות מה ששמע על קריעת ים סוף ומכות מצרים לא היה מוכן להודות.
והנה פשטות הסבר דברי הגמרא הוא : עד שהתרמודאים מפסיקים
להסתובב ברשות הרבים ונכנסים לבתיהם שהם רשות היחיד, ועל פי פנימיות ההסבר הוא שהתרמודאים – המורדים בקדושה מפסיקים להסתובב ב"רשות הרבים" – טורי דפירודא שקאי על הפירוד מן הקדושה ונכנסים לרשות היחיד – יחידו של עולם.
וזוהי למעשה הפעולה של נרות חנוכה, שאלו שמסתובבים ב"רשות הרבים" יחזרו לבתיהם – לרשות היחיד דיחידו של עולם.
מה לאדם להתעסק עם תיקון התרמודאים בזמן כזה ?
ולכאורה קשה, הרי בזמנים אלו ש"החושך יכסה ארץ", נראה שדי לאדם אם יציל את עצמו ובני ביתו (נר איש וביתו) ומה יש לאדםלהתעסק עם אלו שבחוץ ,ובעיקר תרמודאים – מורדים במלכות שמים, ועוד מההלכה כבית הלל למדים שצרין ללכת בההארה מן הקל אל הכבד, דהיינו קודם כל יאיר אצל בני ביתו בשלימות ואח"כ יאיר, אם מסוגל, את החוץ עד לתרמודאים, אולם היא הנותנת מאחר ומצות חנוכה "להניחה על פתח ביתו מבחוץ" כדי לפרסם את הנס גם לאלה הנמצאים ברשות הרבים, ועל כן עם כל הארה בהתאם לכוחו הוא צריך להאיר את החוץ ,ככל שמתעלה יותר (מוסיף בנרות) יש לו הכח להאיר יותר החוצה.
עתידים ישראל לעשות יו"ט כשתחרב תרמוד
כותבת הגמרא (יבמות יז) וזת"ד :ישב רב יוסף אחרי רב כהנא, וישב רב
כהנא לפני רב יהודה וישב ואמר :עתידים ישראל לעשות יום טוב כאשר תחרב תרמוד. (ושואלים) והרי חרבה (ואם כן מדוע לא עשו יום טוב?) (ומשיבה הגמרא) אותו מקום שנחרב, תמוד (שמו, ולא תרמוד) רב אשי אמר:
זו היא, תרמוד היינו תמוד, ועיר אחת היא, אלא כפולה היא העיר הזאת שכאשר היא נחרבת מצד זה היא מתיישבת מצד זה, ואם נחרבת מצד זה מתיישבת מצד זה, ועדיין לא חרבה כליל.
ופירש רש"י : שיעשו יום טוב משום שממזרים הם ומטמעים בישראל
ופוסלים אותם, ויש המפרשים שהטעם הוא משום שהיו שונאי ישראל גמורים, ולפי המסורת השתתפו בין כובשי ירושלים גם בחורבן הראשון וגם בחורבן השני כמ"ש במדרש (ב"ר נו יא) וזת"ד :אשריו של מי שהוא רואה במפלתה של תרמוד, שהיתה שותפת בשני חורבנות. רבי יודן ורבי חנינא חד מנהון אמר : בחורבן בית ראשון העמידה שמונים אלף קשתים (מלומדי יריה בקשת) ובחורבן בית שני העמידה שמונת אלפים קשתים. עכל"ל.
- יש לציין ש: 8* ריבוא בבית ראשון, ו-8*אלף בבת שני ,ומספר 8 הוא בחינת חנוכה וכן קשת שהוא מזלו של חודש כסלו.
יהי רצון שמצות נר חנוכה תאיר בלבנו לעד, ונזכה להאיר את ה"חוץ" שבתוכנו לפי דרכי התורה ומצוותיה ונזכה לאור הגנוז המילה-25 בתחילת פרשת בראשית שנאמר "ויהי אור" וקויים בנו הפסוק "קומי אורי כי בא אורך וכבוד ה' עליך זרח"(ישעיה ס' א'). אכי"ר.
מלוקט ומעובד מספרי זמננו,
בברכת חג חנוכה שמח,
הרב שמעון בן יצחק הי"ו קרית אתא
