פרשת 'כי תצא'
"כי תצא למלחמה על אויביך וכו' וראית בשביה אשת יפת תואר וכו' ולקחת לך לאשה" – ומבאר רש"י הקדוש: "לא דיברה תורה אלא כנגד יצר הרע, שאם אין הקב"ה מתירה – ישאנה באיסור אבל אם נשאה – סופו להיות שונאה שנאמר אחריו: "כי תהיינה לאיש שתי נשים וכו'". וסופו להוליד ממנה בן סורר ומורה".
ומבאר על כך רבינו בחיי: שכן מצינו בדוד המלך שלקח את מעכה – ביתו של תלמי מלך גשור, ויצא ממנו אבשלום שמרד בו ובגללו נהרגו אלפים ורבבות מישראל. ולמדנו מתוך סמיכות הפרשיות הללו שעבירה גוררת עבירה, ולכן לבסוף שונאה ועובר על מצוות ואהבת לרעך כמוך ולא תשנא את אחיך בלבבך. וכל זה בגלל שנישואין אלו אינן ראויין כי אע"פ שנתגיירה אין זו גירות שלימה מכיוון שלא עשתה כן אלא מיראה ומפחד החרב, שהרי אפילו מי שבא להתגייר מעצמו דוחין אותו כמה פעמים כדי לבדוק אולי מתגייר מטעם שירוויח מכך ממון, או לשם נישואין שנתן עיניו באשה יהודיה או אם היא אישה חוששין שנתנה עיניה בבחור יהודי.
וכשהגיור לא אמיתי לבסוף חוזרים לסורם, כמו שראינו אצל שלמה המלך שחשבן הכתוב גם לאחר שתגיירו כאילו הן נכריות ובאיסורן עומדות, וגם לבסוף הוכיח סופן על תחילתן שחזרו להעבודה זרה שלהן ובנו במות והכתוב מייחס זאת לשלמה כאילו הוא בנה שנאמר: "אז יבנה שלמה במה".
ולכן דרשו חז"ל קשין גרים לישראל כנגע צרעת, שרובן חוזרים בחזרה בשביל איזה דבר ומטעין את ישראל אחריהם כמו שראינו בחטא העגל שהערב רב החטיאו את ישראל, וכן בבשר שכתוב: "והאספסוף אשר בקרבו התאוו וכו'" ואמרו רז"ל אלו הגרים. והם היו תחילה לכל הרעות וראשית מדון.
וכשם שלמדנו מסמיכות פרשיות אלו שעבירה גוררת עבירה, כן מצאנו בהמשך הפרשה שמצווה גוררת מצווה שנאמר: "כי יקרא קן ציפור לפניך" ואחריו כתוב "כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך" לומר שאם עשית מצוות שילוח הקן תזכה לבנות בית ולקיים מצוות מעקה. וסמוך לו "לא תלבש שעטנז" לומר שתזכה גם לבגדי צמר ופשתן, בזכות הזהירות משעטנז תזכה גם למצוות ציצית ולכן סמוך לו "גדילים תעשה לך". וגם תזכה לאשה שכתוב אחריו "כי יקח איש אשה". הנה מצאנו שכך אפשר למדוד אם מצווה היא מצווה- אם היא גררה אחריה מצווה נוספת, ואם ח"ו גררה עבירה כנראה שהיא לא היתה מצווה…
מסופר על הרה"ק ר' נחום מצ'רנוביל שהיה עני גדול, ותמיד היה שרוי בחובות וה"פדיונות" מהחסידים שלו בד"כ לא הספיקו אפילו לחצי מההוצאות.
והנה פעם אחת הגיע חסיד אחד עשיר ונתן לרב פדיון בסך 300 רובל, סכום מאד גדול. לאחר שיצא החסיד מהרבי נכנסו עוד עשרות חסידים ואח"כ הפסיקו לתפילת ערבית, ואחר התפילה סגר הרבי עצמו בחדר לבדו לשעה אחת ורק אח"כ הסכים לקבל עוד חסידים עד שעה מאוחרת בלילה,
כשהסתיימו הביקורים נכנס הגבאי לחדר הרב ושאל את הרב אם אפשר לקחת את הפדיונות כדי לשלם את הוצאות הבית ובדמיונו כבר ספר את הכסף והיה בטוח שלפחות חצי מהחובות יכוסו עוד היום.. אך עד מהרה הופתע כשנוכח לדעת שהיו בתיבה רק כמה רובלים בודדים. נשאר הגבאי על עמדו ושתק ופניו עגומות אך לא העז לשאול את הצדיק על כך. הצדיק כשראה אותו כך שאל אותו : מדוע פניך עגומות, ברוך ה' הנותן לכל בשר שלח לנו ברוב טובו וחסדו. אז ענה הגבאי :נכון כבודו, אך אנחנו חשבנו שעם 300 הרובלים נוכל לפרוע כבר את עול החובות שיש עלינו.
אמת הדבר – ענה הצדיק, הביאו לי 300 רובל וברגע הראשון התפלאתי מדוע הגיע אלי סכום גדול כזה, אח"כ שמחתי כי אמרתי כנראה מצאנו חן בעיני השי"ת לתת לי ולבני ביתי צרכנו בדרך של כבוד ובהרחבה. אבל שוב התבוננתי בדבר ואמרתי אולי הקב"ה נותן לי איזו השפעה גשמית על חשבון השפעה רוחנית! ואז הגיע אלי חסיד ששפך את ליבו על צרותיו וביקש ברכה לפרנסה שהנה כבר שנה לא שילם שכר לימוד למלמד וגם את דמי החכירה לפריץ ואם לא ישלם הפריץ יגרשהו, ונוסף על הכול אירס את ביתו ועומדת להינשא ולרש אין כל! ושאלתי אותו כמה סה"כ הוא צריך ואמר 300 רובל. ואז אמרתי הלא יש פה השגחה פרטית שהקב"ה שלח לי בדיוק סכום כזה כדי שאעזור ליהודי.
אך אז חלפה מחשבה במוחי: הרי עם סכום כל כך גדול אפשר לעזור לכמה וכמה משפחות ויותר יהודים ייהנו!
באתי במבוכה ולא ידעתי מה לעשות, הרי שתי הדעות צודקות וישרות. ואז סגרתי את עצמי בחדר וישבתי וחשבתי עד שהבנתי ששתי הדעות באות משני השופטים שבאדם, והדעה האומרת לחלק את הכסף לכמה משפחות איננה דעת היצר הטוב! ומנין לי זאת? מכיוון שאם זו הייתה דעת היצר הטוב – היה צריך לחוות את דעתו ולומר לי מיד כשהובא הכסף אלי : נחום, הביאו לך שלש מאות רובל, קח את הכסף וחלקהו לששה חלקים, חמישה חלקים לנצרכים וחלק אחד לך לצרכי הבית. אך הוא לא אמר לי כך באותו הרגע. אלא לאחר שבא החסיד ההוא וזיכני הקב"ה לשמוע בקול היצר הטוב ולתת הכל לאותו חסיד אז פתאום התעורר היצר הרע ובאומנות חכמתו ניסה לרמות אותי כאילו זו עצת היצר הטוב… קיימתי את עצת היצר הטוב ונתתי את הכסף לאותו חסיד.
ואמר על כך הרבי הריי"צ: אפילו צדיק גמור ירא שמים ובן תורה זקוקים להבחנה שכלית בעבודתם!
יהי רצון שנזכה להינצל מהיצה"ר ונכתב ונחתם לחיים טובים ולשלום!
לע"נ אבי מורי חכם אברהם בן חכם יעקב ומלכה אלאשוילי ע"ה.
הרב מיכאל בראל הי"ו מרמלה
