פרשת וארא
"וְגַם אֲנִי שָׁמַעְתִּי אֶת נַאֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר מִצְרַיִם מַעֲבִדִים אֹתָם, וָאֶזְכֹּר אֶת בְּרִיתִי".
נראה לי בס"ד לבאר את הפסוק הזה בדרך רמז. הנה קבלה בידינו מרבותינו, שכאשר אדם מתפלל על משהו שהוא לכבוד השי"ת, דהיינו שמתפלל על הצלחה בלימוד תורה, שיבין את הנלמד, ושיצליח לזכור את ההלכות והמדרשים וכו', או שמתפלל על הצלחה בהתגברות על מדות רעות כגון כעס, גאוה, עצבות, עצלות וכו', או שמתפלל על הצלחה בקיום המצוות לקיימם בזמנם (כגון לקום בזמן לתפלת שחרית וקריאת שמע, לקבל שבת בזמן) וכתקנם (שיוכל לתת צדקה, לכבד את האשה, לקיים ואהבת לרעך כמוך), וכן להימנע מעבירות כגון ביטול תורה, זלזול בבני אדם, חוסר כיבוד אב ואם וכו' – אם מתפלל על דבר לכבוד הקב"ה, אזי אין תפלתו חוזרת ריקם, והדבר יועיל לו במלחמתו ביצר. מה שאין כן כאשר הוא מתפלל על צורך גשמי לטובת עצמו ולהנאתו. (וכתב בספר "בני יששכר" שלכן באם רוצה שתפלותיו יתקבלו, אזי גם דברים גשמיים שמבקש, יבקש אותם לצורך עבודת הבורא, דהיינו ממון לצורך צדקה ופרנסת בני ביתו, בריאות שיוכל לקיים המצוות כתקנן, ילדים כדי שיוכל לחנכם לתורה ומצוות ולהרבות עובדי ה' בעולם, וכן על זה הדרך).
לכן ראוי לכל אדם להתפלל לה' שיציל אותו מיצר הרע בכלל, או מעוון מסויים בפרט, ויזכה לעזר ה' במלחמת היצר. אמנם עדיין יצטרך לשבור יצרו, כי לא בטל כח הבחירה, וכל תפקידנו בעולם הוא לנצח את יצרנו, אך ודאי יזכה לכח גדול יותר במלחמתו ביצר, והשתדלות מצדו במלחמה זו עם עזרתו של ה' יתברך, יועילו לו לנצח, וגבר ישראל.
לדוגמא: אם אדם התרגל כבר במשך שנים להשחית את זמנו לריק בצפייה במכשיר הט(מב)לויזיה, או שאר כלי התקשורת, במשך שעות, ועובר בזה על ביטול תורה משווע, עד שגורם להשי"ת לבכות בכל יום, כמו שכתוב בגמרא (חגיגה ה, ב): תנו רבנן: שלשה הקב"ה בוכה עליהן בכל יום: על שאפשר לעסוק בתורה ואינו עוסק וכו'. וזה פרט לדברי הכפירה ששומע, לשון הרע ששומע, מראות אסורות שרואה, וכהנה וכהנה עבירות הכלולות בזה, ופרט לנזקים הפסיכולוגיים בחיי הפרט ובחיי המשפחה הנגרמים מזה, כפי שמודים גם החוקרים בעולם. ובכן צר לו לאדם זה, כי יודע כמה חמור הדבר, הרי משתתף הוא פה ושם בשיעורי תורה וכבר למד את האיסור בכך, אך קשה לו מאוד מאוד להפסיק עם ההרגל המגונה הזה. כשיש כמה שעות פנויות, רגיל הוא "להעביר את הזמן" בצפייה או בהאזנה להנ"ל. אחרי יום עבודה ארוך, רגיל הוא להירגע מול המסך. הוא יודע שבאותה שעה יש שיעור תורה במקום פלוני, אך היצר… היצר אינו מניח.
ובכן אדם כזה, חוץ מעבודה עצמית שעליו לעשות בעריכת חשבון נפש לעתים תכופות על זה, וקריאה בספרי מוסר על חומרת ביטול תורה ושאר עוונות הנ"ל, עוד תועיל לו מאוד התפלה: "רבונו של עולם, צר לי על כך שאיני מצליח להפסיק עם בזבוז הזמן מול המסך, ועל שאר העבירות שאני נכשל בהם בזה. זה הרגל של שנים. יכולתי באותה עת להתעלות בלימוד תורה, לשפר את חיי, לתת עילוי לנשמתי, לשמח אותך, אך קשה לי לנצח את יצרי. אנא, רבון העולמים, עזור לי להתגבר, להתחזק, להשליט את השכל שיודע מה צריך לעשות, על הלב הנמשך אחר הרגליו המטופשים. עזור לי לנצל את הזמן לשיעורי תורה, או ללמוד לבד מתוך ספרי הקודש. למענך אלוקי, אל תשיבני ריקם מלפניך. עזרנו אלוקי ישענו על דבר כבוד שמך, והצילנו וכפר על חטאתינו למען שמך". וכזאת וכזאת יפציר בתפלה לפני השי"ת, ושומע תפלה ישמע תפלתו וישלח עזרו מִקודש.
ונחזור לרמוז הדברים בפסוק. הנה ידוע ש"מצרים" רמז לכוחות היצר הרע (ואותיות פנימיות של "מצרים" הן "יצר"), המשעבדים את נפש הישראלי להדבק בחטא ולשקוע בעוונות, עד שיאבד תקוה מלתקן עוונו, ולצאת מסבך הקליפות. וזהו שרומז הכתוב, שאומר השי"ת על נפשות ישראל המשועבדות ליצרן הרע: "וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל" הצועקים ומתפללים לפני להצילם מהמצב "אשר מצרים מעבידים אותם" להחטיאם. ואז "ואזכור את בריתי", ולא אניחם ביד יצרם, אם יתפללו ויזעקו לפני על כך.
ובכן תראה שנרמז הענין גם בכך שהמילים "נאקת בני" בגי' תרי"ג, דהיינו מה שבני ישראל נואקים וצועקים לפני השי"ת להצליחם בקיום תרי"ג המצוות, יועיל להם.
שבת שלום
הרב מאיר מושיאשוילי הי"ו מאשדוד
