פרשת "במדבר"
"וידבר ה' אל משה במדבר סיני באהל מועד"
סמיכות הפרשה כתב בספר "תולדות יצחק" טעם נאה למה נסמכה פרשה זו לפרשת תמורה שלמעלה בסוף פרשת בחוקותי "וכל מעשר בקר וצאן כל אשר יעבור תחת השבט העשירי יהיה קודש". והנה טבע האדם נוטה להרבות קנינו ולחוס על ממונו ואעפ"י שנדר והקדיש אפשר שיחזור בו ויפדה בפחות משוויו, ולכן יוסף חומש. וכן אם הקדיש בהמה שלא יחליף זה היפה ברע. והיה אם ימירנו הוא ותמורתו יהיה קודש. ומה הקב"ה יחיד ואין לו שני ותמורה ולא יחליף האל ולא ימיר דתו לעולמים לזולתו.וצופה ויודע סתרינו מביט לסוף דבר בקדמותו, כך ישראל לא יחליפם באומה אחרת.
וכן בהפטרה "ויהיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי" "וארשתיך לי לעולם וארשתיך לי בצדק ובמשפט וברחמים וארשתיך לי באמונה וידעת את ה'" וידוע שיש זמן אירוסין וזמן נישואין ומתן תורה הוא אירוסין שנא': "וארשתיך לי לעולם" ע"י התורה שהוא חוק עולם ויום הקמת המשכן הוא זמן הנישואין. ושם בבוא משה האהלה לדבר איתו וידבר אליו, כמשל בת המלך שדיבר עמה בצניעות במקום מיוחד. ובמדרש: משל למלך שנשא אשה ראשונה ולא כתב לה כתובה, גרשה לא כתב לה גט וכן לשניה וכן לשלישית, עד שראה עניה אחת יתומה בת טובים וצנועה וכשרה במעשיה וביקש לישא אותה ואמר לשושבינו זו אני רוצה לישא ואל תנהג בה כבראשונים. שאלו בני האבות וכתוב באיזה שנה באיזה שבוע וחודש ומקום.
ובילקוט אמרו: "בשעה שנתן הקב"ה את התורה לישראל נתקנו בהם אוה"ע ואמרו מה יאה להתקרב להם יותר מכולם, ואז סתם הקב"ה פיהם ואמר להם הביאו לי ספר יוחסין שלכם כדרך שבני מביאים שנא': למשפחותם לבית אבותם".
ודקדקו המפרשים איזה סמיכות יש לספר יחסים עם קבלת התורה?
א. אולם ידוע שהאב מוריש לבניו את הטבעים שלו, ע"כ בבוא אדם להשיא אישה לבנו או חתן לבתו דורש וחוקר בשבע חקירות ודרישות מי הוא ומה מעשה אבותיו, משום שמעשה אבות סימן לבנים ומעשה אבות יעשו בנים. וכך ידע הקב"ה שאוה"ע לא יוכלו לקיים את התורה כי טבוע בהם טבע אבותיהם הרע, משא"כ בני ישראל שהם זרע קודש בני אבות הקדושים וזה שאמר למשה "כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל". ולא אמר ישראל סתם, שכן בלי ספק אחר שאבותיהם מסרו נפשם על קדושת ה' גם זרעם אחריהם יקיימו את כל התורה, וזהו הטעם שנתן הקב"ה את התורה במדבר באש ובמים ואומר רבי מאיר שפירא מלובלין: על מנת שיקימוה בכל תנאי ובכל מצב ואפי' אם יגזרו עלינו ליפול באש כאברהם אבינו וכמו חנניה מישאל ועזריה, וכן במים כמעשה בארבע מאות ילדים שזרקו עצמם למים ואמר ה': "מבשן אשיב אשיב ממצולות ים",וכן במדבר הולך הקב"ה את אבותינו במדבר הגדול והנורא נחש שרף ועקרב וצימאון אשר אין מים, וכן נא' "זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה".
ב. ידוע שזכות אבות מגינה על בניהם רק כשהם הולכים בדרך שסללו להם לאבותיהם ואינם סרים מדרכם וזהו שאמרו בילקוט: הביאו ספר יוחסים כדרך שבני מביאים שאינם סרים מדרך אבותיהם ובזה נמצא כל חשיבותן ומעלתם משאר כל האומות. ולכן מתוך חיבתן לפניו מנאן כל שעה. ובמדרש נמשלו ישראל לערמת חיטים מה החיטין הללו נכנסים לאוצר במנין כך אמר הקב"ה שיהיו ישראל נמנין לכל שעה שנא' "בטנך ערמת חיטים", אבל התבן והקש אינן נמנין ואינם נמדדים כך. עכו"ם נמשלו לתבן וקש,שנא' "ובית עשו לקש". ואין להקב"ה כל הנאה מהם אבל ישראל נכנסים לבתי כנסיות ומדרשות וקוראים קריאת שמע ומתפללים ולומדים תורה.
ומדוע באמת צריך היה למנותן כמה פעמים ומה הנאה לישראל מזה?
אלא ידוע שמספר הקטן בטל במספר הגדול כמו יבש ביבש בטל ברוב, לח בלח בטל בששים ולזאת יכלו ישראל וחס ושלום להתייאש ולחשוב אחרי שהם המעט מכל העמים מפוזרים ונפוצים בכל העולם יוכלו להבטל חלילה כמו העמים הקודמים, לכן מנאן הקב"ה, לרמוז להם שלא ידאגו מזה משום שהם חשובים מאוד כמנין. שדבר שבמנין אפ' באלף לא בטל. ואפ' עמי הארץ שחשובים רק למלא בטנם בגשמיות מ"מ הם חשובים שקורים ק"ש ומחזיקים בלומדי תורה, ושלום רב אוהבי תורתך ואן למו מכשול.
וזהו "שאו את ראש כל עדת בנ"י למשפחותם לבית אבותם" שאפ' הוא בעל עבירות תעשה להם נשיאות וה' יעזור שיחזרו בתשובה שלימה.
והחתם סופר כתב שצדקת הצדיק עושה בעליו לאין אומד ואין מספר ויש שקול כעשרת אלפים כך וכך, ומשה שקול כנגד ששים ריבוא ישראל, ויש רשע שיש מספר לעוונותיו אולם אם ישוב בתשובה כל עוונותיו יתהפכו לזכויות אין מספר וזה שנא' בהפטרה "והיה מספר בני ישראל… והיה" לשון שמחה וכאן כשאין עושין רצונו של מקום ולשמחה מה זו עושה? אלא כשעושין רצונו של מקום אז לא ימד ולא יספר. כשיחזרו בתשובה שלימה ותהיה בתשובה אמיתית ותתקבל לפניו י"ת עד שיהיו נחשבים לבניו האמתיים של אל חי ויקבלו חשיבותם וערכם ולא יהיה קץ למספרם.
הרב יעקב בוטראשוילי הי"ו מלוד
