פרשת בא
עולם "ההזדמנויות"
הפרשה היא "פרשת הגאולה", בו לאחר עשר מכות על העם המצרי, הקב"ה גואל את עם ישראל ממצרים, כאשר פרעה מלך מצרים הפעם מפציר בהם: "קומו צאו מתוך עמי…".
מאז יצאנו ממצרים, עם ישראל באים בתלונות למשה רבנו המנהיג, בטענה "למה זה יצאנו ממצרים"… והשאלה, איך יתכן, אפוא, שעם שראה נסים גלויים כל כך, כמו קריעת ים סוף, מלחמת עמלק, מן, מעמד הר סיני ועוד, מביע נכונות לשוב מצרימה, אל חיק הנוגשים?
זאת ועוד. כיצד יתכן, שעם שהיה עד לאחד המאורעות המסעירים ביותר בהיסטוריה – יציאת מצרים – לא היה מוכן להגן על הישגי מאורע זה? למה הוא, שרק ימים ספורים קודם לכן הוכיחה לו מכת בכורות את עוצמתו האין סופית של האלוקים – אינו מאמין, שבכוח אלוקים זה לעמוד לימינו גם במלחמות בדרך לכנען?
התשובה טמונה, אומר הרה"ג משה גרילק שליט"א, כמובן, באופייה המורכב של נפש האדם. שכן: "אין בטבע האדם, שיגדל על מלאכת עבדות בחומר ולבנים והדומה להם, ואחר – כך ירחץ ידיו לשעתו מלכלוכם עם ילידי הענק פתאום" (מורה נבוכים להרמב"ם חלק ג פרק לב). דברים חשובים בפי הרמב"ם. הגאולה אינה אקט חד-פעמי, כי אם תהליך מתמשך. יוצאי מצרים לא הצליחו למחוק מעל לוח לבם עד תום את רישומה של העבדות. אכן, הם זכו להתעוררות גדולה, מרשימה ונסית. אך היא הייתה רגעית ובת חלוף. היא התסיסה את רוחם, שכנעה את הגיונם, אף ריגשה אותם. אולם, לא היה די בעוצמתה כדי לחדור אל הרבדים העמוקים של הנפש ולשנותה. "למד מנעוריו לסבול עול מצרים, ונפשו שלה" (דברי האבן עזרא בשאלה זו), והעבדות הוטבעה במהותו. לא ניתן לעקור עבדות זו בהלם מאורעות חד-פעמי. ההתנתקות ממנה תבוא בתהליך חינוכי ארוך, איטי ושיטתי.
זו הסיבה לסתירות בהתנהגותם, בהיטלטלות בין אמונה באלוקים לבין הפחד מפני בני אדם. למבוכה בין השאיפה לחיי טוהר רוחניים, לבין חלומות הפקר של עבדים, טרוניות קטנוניות וגעגועים לארץ המוצא, בה נולדו.
נפש דור יוצאי מצרים לא זכתה בגאולה שלמה. ניצוץ עבדות תמיד היה חבוי בלבו. על כן, חייב היה דור זה לסיים את חייו במדבר. "למען יקום דור אחר, דור המדבר, שלא ראו גלות, והייתה להם נפש גבוהה" (אבן עזרא). דור, שרוחו נכונה עם אלוקים, ונפשו נקיה מעבדות. דור, שיעלה באומץ לב לכבוש את כנען, להקים בה את מדינת הייעוד העברית, היהודית.
הרגע שלפני קריעת ים סוף היה רגע של אימה. בני ישראל ניצבו על שפת הים, ודרכם קדימה חסומה. בעורפם נשף כבר האויב המצרי הרודף "אחריהם וישיגו אותם חונים על הים כל סוס רכב פרעה ופרשיו וחילו" (שם יד, ט). ואף המדבר "סגר עליהם" (שם, ג) מכל צד – המצוקה הייתה גדולה. במחנה ישראל שררה תחושה של סוף קרב ובא. על כן, שותפים אנו לחרדתם, ומוצדקת בעינינו יראתם וצעקתם אל ה' (שם, י). גם תלונתם, שתובלה בסרקזם ובאירוניה "המבלי אין קברים במצרים לקחתנו למות במדבר" (שם, יא), מובנת לנו היטב.
והנה, מתחולל הנס, והים נבקע לשנים. נחשון בן עמינדב, נשיא לשבט יהודה, בז לסכנה ונשמע לצוו האלוקי, האומר: "דבר אל בני ישראל ויסעו" (שם, טו). הוא קופץ לתוך הים, גורר אחריו את שבטו כולו, וכל ישראל נסחף אחריו. ואז – נקרע הים, מול עיניהם המשתאות של בני ישראל, והם צועדים בו עתה בבטחה אל עברו השני.
גם ברגע המעבר המופלא בים סוף, חז"ל אינם מחמיאים ליוצאי מצרים:
"…וכן הוא אומר (תהלים קו, ז): "וימרו על ים בים סוף" מהו שתי פעמים? … אלא כיון שירדו לתוך הים, היה מלא טיט, שהיה עד עכשיו לח מן המים, והיה בו כמין טיט… והיה אומר ראובן לשמעון: במצרים – בטיט, ובים – בטיט. במצרים – בחומר ובלבנים, ובים – חומר מים רבים". (מדרש רבה שמות כד, א) – ברגעים אלו בולט הניגוד העצום בין המאורע הנדיר לכשעצמו, לבין התגובה האנושית עליו. לא תמיד קולטת הנפש כדבעי את ההתרחשויות. אם הלב הוא קטנוני במהותו, אנוכי ו"מקטר", יישאר כזה, גם אם ירעיפו עליו כל טוב העולם. גם ברגע הנס לא טעמו את טעם ההתעלות והפליאה.
תורה היא וללמוד אותה אנו צריכים. כאשר מאירים לנו את הדרך, יש מי שמפריע לכסות ולטשטש לנו אותה. נותנים לך תקווה, שולחים לך זר של אור מאת הבורא, אל תירדם בשמירה ותסובב את הראש לאחור, לדוש בעבר, לשרוף את הזמן היקר בדברי שווא והבל, במקום להמשיך ולצעוד אחר האור שנשלח אליך ממרומים להאיר לך את הדרך.
לימוד עצום ואקטואלי לכל יחיד ויחיד עלי אדמות, לנצל את ההזדמנויות שהבורא שולח לו, ולא להבריחם בחטף. זוהי אחת הסודות להצלחה בחיינו.
הרב יצחק גאגולה הי"ו מרחובות
