פרשת וילך
באחד מבתי הכנסת שבהונג קונג הייתה נערכת מידי שבת סעודה לאחר תפילת מוסף, ובה השתתפו מתפללי בית הכנסת וכן אורחים ואנשי עסקים שנקלעו למקום.
בסיומה היו הסועדים מברכים ברכת המזון בקול רם ובמנגינה ערבה על מנת שגם אלו שלא הכירו את נוסח הברכה יהיו שותפים בה.
מסיבות הלכתיות לא הצטרפו הנשים לשירה והן ברכו בקול נמוך, אחת האורחות לא ראתה בחיוב את העניין והחליטה שבשבת הבאה מיד עם תחילת הברכה היא תצטרף למקהלה וכך היה, ומכיון שבמהלך הברכה לא ניתן לדבר לא העיר לה הרב.
לאחר מכן ובמיוחד כשהציבור כבר התפזר ניגש אליה הרב ואמר לה "מעריך אני מאד את רגשותייך ואת רצונך הטהור להודות לקדוש ברוך הוא על המזון שאכלת, אלא שכאן בבית הכנסת המנהג הוא שאין הנשים שרות ומקווה אני שתכבדי זאת למרות הקושי".
אך למרות דבריו הרכים היא נעלבה, "מדוע אתה חושב שאני צריכה לברך בשקט?? האם קולי צורם כל כך?? וחוץ מזה, מדוע אתם כל כך קיצוניים? העולם התקדם ואם זה לא מסתדר עם חוקי התורה הגיע הזמן שתעדכנו אותה"!!
ענה לה הרב "לא להעליב התכוונתי, אלא שכאשר נכנסים לביתו של אדם ראוי לכבדו כבקשתו, ולפיכך אם קובעת ההלכה שלא תשיר אשה בפני זרים עלייך לכבד זאת אף אם מדובר באשה בעלת קול יפה במיוחד".
פעמים לא מעטות נשמעות שאלות מן הסוג הזה, "אולי הגיע הזמן להתחדש ולהתאים את התורה למציאות העכשווית הרי העולם השתנה"? ועוד תהיות בניסוחים שונים.
אז נכון ששינוי ועדכון בכוחם להביא למעגל אוהדי התורה מצטרפים חדשים, אולם זאת נדרש לדעת שתורת ישראל איננה תכנת מחשב שיש לעדכנה מידי תקופה, לפי שעדכונים אינם מעידים על שלמות כי אם ההפך, שהעדכון מלמד כי מהנדסי התכנה לא צפו את העתיד, חסרון שאינו קיים בתורת ה'.
ומשום שאין האלוקים כפוף לממד הזמן לכן כשנתן התורה היה העתיד מונח לפניו כהווה, ואם קיבלנו כך את התורה משמע שחפץ שנקיים אותה במתכונת זו ככתבה וכלשונה אף בימינו, והוא ידע היטב שיתקדמו וישתנו הדורות ולמרות זאת לא שינה תורתו.
בפרשתנו בפרק ל"א פסוק י"ט כתוב "ועתה כתבו לכם את השירה הזאת" וכו'.
ומעניין הוא שבפסוק הקודם כותבת התורה "ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא על כל הרעה אשר עשה כי פנה אל אלהים אחרים" ומיד לאחר מכן נכתב פסוק זה של "ועתה כתבו לכם" וכו' כלומר שנצטוו בני ישראל לכתוב ספר תורה, שזה בא ללמדנו שבכוחה של תורה להציל ולהגן מכל צרה אף בעת הסתר פנים.
בספר משלי פרק ו' פסוק כ"ג כתוב "כי נר מצוה ותורה אור", ועל כך כותבת הגמרא במסכת סוטה דף כ"א עמוד א' "ואת התורה באור לומר לך מה אור מגין לעולם אף תורה מגינה לעולם", כלומר שבכוח התורה להגן על עם ישראל מכל צרה בדיוק כמו האור שבעזרתו ניתן להלך בבטחה ולהינצל ממוקשי הדרך.
נהג היה החפץ חיים כשהוכיח את תלמידי ישיבתו על ביטול תורה להביא את מאמר חז"ל המוזכר במסכת מנחות דף צ"ט עמוד ב' "שאל בן דמה בן אחותו של ר' ישמעאל את ר' ישמעאל כגון אני שלמדתי כל התורה כולה מהו ללמוד חכמת יונית? קרא עליו המקרא הזה לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה,צא ובדוק שעה שאינה לא מן היום ולא מן הלילה ולמוד בה חכמת יונית".
מתשובתו של רבי ישמעאל ברור שעסק החכמה היחיד נדרש להיות בתורה, לפי שאיננה חכמה בלבד אלא סם חיים, ומשום שסם חיים היא צריך היהודי לדבוק בה כל העת.
וכבר התוודו אנשי מחקר ומדע לרוב שעניינים רבים בתחומים שונים אשר התגלו לבני האדם העוסקים במחקרים נזכרו או נרמזו בתורת ישראל אשר נכתבה הרבה הרבה טרם בריאת העולם, והעולם הרי נברא מן התורה כנאמר בזוהר בפרשת תרומה "איסתכל באורייתא וברא עלמא", שספר התורה כביכול מתכון היה לבריאת העולם, ואם כך ברור הוא שכל הקדמה והשכלול האנושי אשר הובילו לשינוי העצום במהלך הדורות חבויים וטמונים בתורה, אלא ששפת התורה שונה במעט משפתינו ולפיכך חשים אנו שאינה מתאימה לזמנינו.
אך הואיל ותורת האלוקים הנה הכל יש בה ואין זקוקה היא לעדכונים כלל, רק נדרש להעמיק בה ולהבין את שפתה.
ובמתנה הזו שקיבלנו בהר סיני לא רק שיש בה הכל, אלא מתנה נוספת הוענקה לנו שבכוחה להגן על העוסקים בה מכל צרה.
שווה? בהחלט!!
הרב יצחק אדרת הי"ו מבני ברק
