פרשת משפטים
שמה של פרשה בתורה מייצג את תוכנה. אם כן, מדוע פרשתנו נקראת משפטים, שמשמעותם דינים? הדינים הם גבורות, שמקורם על-פי הקבלה ב'קו השמאל'. והלוא בפרשה זו יש גם מצוות כדוגמת "אם כסף תלווה את עמי", העוסקות בחסד – 'קו הימין'. השאלה הזאת מזמינה שאלה כללית יותר. התורה כולה מכונה 'תורת חסד', ואין הכוונה לאמירה כללית, אלא שכל פרט ופרט בתורה עניינו חסד, שכן מהותה של התורה מתבטאת בכל פרט שבה, עד שאם חסרה בתורה אפילו אות אחת – ספר התורה כולו פסול. והנה, בתורה יש יותר מצוות לא-תעשה ממצוות עשה, וכמו-כן מפורטים בה עונשים רבים. איך ייתכן שכל זה נקרא 'תורת חסד'?
אלא שעונשי התורה לא נועדו לייסר חלילה את האדם ולגרום לו סבל. כל תכליתו של העונש היא התועלת שתצמח ממנו. העונשים מעוררים את האדם לתשובה, ועל בעל תשובה אומרת הגמרא: "מקום שבעלי תשובה עומדין, צדיקים גמורין אינם עומדין". הרמב"ם מוסיף שהתשובה מציבה את האדם במקום גבוה מאוד, והוא נעשֶה "אהוב ונחמד… לפני הבורא כאילו לא חטא מעולם, ולא עוד אלא ששכרו הרבה מאוד". מצאנו שני יתרונות לבעל תשובה על צדיק: האחד שכבר "טָעַם טַעַם החטא ופירש ממנו וכבש יצרו" (הרמב"ם), והשני, שהוא זוכה לשכר גדול יותר, על התמודדותו עם הרע, שהייתה כרוכה בעמל ובמאמץ יותר מן הצדיק.
נמצא אפוא שהעונש הוא למעשה חסד נעלה, שעל-ידו האדם מגיע לעמדה רוחנית גבוהה יותר. הואיל וזה חסד גבוה כל-כך, אין הוא יכול להתבטא כאן בגלוי, אלא הוא מוטמן במעטה של עונש. חסדים כאלה מכונים 'חסדים המכוסים'. אלה חסדים שבמקורם הרוחני גבוהים מאוד, וכדי להבטיח שה'קליפות' לא ינסו לשאוב מהם חיוּת, הוצפנו כעונשים. לכן הפרשה כולה נקראת משפטים: זה שם כיסוי לחסדים נעלים וגבוהים, שאף שבתחילה נתפסים כ'גבורות', בסופו של דבר מבינים שהם חסדים גדולים ביותר, כדוגמת מצוות גמילות חסדים.
גם מצוות גמילות חסדים, שהיא חסד גלוי, מייצגת את יתרון בעלי התשובה על הצדיקים. הצדיקים נקראים 'עשירים' ברוחניות, מפני שיש להם עושר רוחני רב. ובכל-זאת, גם לצדיקים חסר דבר-מה, שאותו עליהם לקבל מבעלי התשובה, בדומה לעשירים הנזקקים גם הם לעיתים לגמילות חסדים. את מצוות גמילות חסדים הרמב"ם מציב לפני מצוות הצדקה, שכן היא מונעת מאדם להידרדר לעוני. המצווה הזו מתקיימת גם באדם עשיר. וכך הצדיק חסר את מעלת בעל התשובה, שניצב גבוה ממנו, והוא זקוק ל'גמילות חסדים' מבעלי התשובה, שיעניקו לצדיק את המעלה הגדולה של התשובה. (תורת מנחם)
2
