פרשת נשא
"לאביו ולאימו לאחיו ולאחותו לא יטמא להם במותם כי נזר אלוהיו על ראשו"
"כל ימי נזרו קדוש הוא לה'".
בהמשך הפרשה כתוב על הנזיר שאם הנזיר נטמא בימי הנזירות שלו "והזיר לה' את ימי נזרו והביא כבש בן שנתו לאשם והימים הראשונים יפלו כי טמא נזרו" ולכאורה לא מובן מדוע, שהרי גם אם הכהן נטמא הוא ממשיך להיות באותה קדושה שהיה לפני שהוא נטמא אחרי שהוא טובל במקווה טהרה, ואילו הנזיר מפסיק להיות נזיר לאחר שהוא נטמא, וגם אצל הכהן נאמר שהוא יכול להיטמא לאביו ולאימו ולכל קרוביו ואילו הנזיר גם לקרוביו הוא לא יוכל להיטמא, ואם הנזיר רוצה להמשיך בנזירותו הוא מפסיק מגלח את כל שערותיו ואחר כך הוא מתחיל הכל מהתחלה, אצל הכהן כתוב בתורה "ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים כי לחמו הוא" זאת אומרת כפי שאמרנו לעיל שהוא ממשיך בקדושה כפי שהיה לפני שהוא נטמא וכל זה מדוע?
אחד מהאחרונים מתרץ זאת כך שהיות והכהן הוא מאבות אבותיו הוא כהן הוא נולד למשפחת כוהנים אז אצלו הקדושה זה לא בחירה שלו אלא זהו משהו טבעי אצלו מאבות אבותיו, יש עליו את הקדושה הזאת רק שהוא נטמא ולכן הוא הוצרך להיטהר ולאחר מכן הוא ממשיך בקדושה שלו, אבל כאן לגבי הנזיר הרי זהו בחירה שלו בלבד, התורה לא ציוותה אותו לעשות כך, אלא התורה אמרה שאם יבוא איש או אישה אשר ירצו להזיר את עצמם 'מתענוגות של העולם הזה' אז הם צריכים לעשות כפי שהתורה מורה להם מה לעשות ולכן זה לא משהו שבא מאבות אבותיו, כי אם זה בחירה שלו, והיות והוא בחר להיות נזיר לכן אסור לו להיטמא אפילו על קרוביו, ולכן הוא מפסיק את הנזירות שלו ואם ירצה שוב יכול להתחיל הכל מהתחלה, כי זה לא המהות שלו רק בחירה שרצה לעשות לעצמו כך.
הפרשה הקודמת לפרשת הנזיר היא פרשת סוטה וכפי שכתוב "הרואה סוטה בקלקלתה יזיר את עצמו מן היין", מכאן אנו לומדים שכמה תענוגות החיים יודעים למשוך את האדם למחוזות שאסור להגיע אליהם ולכן צריך כל דבר לעשות כדי שחס ושלום שלא ניפול ונכשל בהם, אלא גם את התענוגות של החיים לנצל לעבודת ה' בקדושה ובטהרה וגם בהם להכניס יהדות וקדושה.
יה"ר שנזכה באמת לנצל את כל מה שברא בורא העולם לעבודתו יתברך. שבת שלום ומבורך.
הרב יעקב בטוניאשוילי הי"ו מלוד
לרפואת כל חולי ישראל ובפרט: לדבורה בת שרה, סימן טוב בן חנה, שרה בת שמחה.
לע"נ: הלל בן חכם ראובן ושמחה,
