פרשת בשלח
כשבני ישראל יצאו ממצרים להר סיני על מנת לקבל את התורה אירעו להם בדרכם שתי מלחמות, המלחמה עם פרעה והמלחמה עם עמלק. בפרשת השבוע פרשת בשלח מספרת התורה על ציווי הקב"ה כיצד יתנהגו בני ישראל במלחמות אלו, במלחמת פרעה היה הציווי "ה' ילחם לכם ואתם תחרישון" ואילו במלחמת עמלק נאמר "צא הלחם בעמלק" – מלחמה גשמית כפשוטה. ההבדל בין שתי המלחמות הוא: פרעה היה מאחורי בני ישראל, הוא לא עמד בין בני ישראל לבין הר סיני כי אם בין בני ישראל לבין מצרים. פרעה צעק שלא יתן להם את טוב ארץ מצרים אלא אם כן יהיו עבדיו, אבל בין בני ישראל לבין הר סיני לא עמד, לפיכך נקבע הסדר של "ה' ילחם לכם ואתם תחרישון". לעומת זאת, עמלק עמד בין בני ישראל לבין הר סיני – ולא דובר כאן על ארץ טובה ורחבה, כי אם על מדבר כפי שרז"ל מסבירים במדרש תנחומא את העובדה שהתורה ניתנה במדבר – ועמלק לא נתן לבני ישראל ללכת לקבל את התורה.
בשעה שיש מונע ומעכב את קבלת התורה הרי למרות ש"הקול קול יעקב והידיים ידי עשיו" – הידיים שייכות לעשיו מכיוון שזה חלקו ככתוב "ועל חרבך תחיה" אך מאחר שזה מפריע לקבלת התורה, אין מתחשבים בשום חשבונות אלא משתמשים בכל הדרכים ובכל האופנים ובלבד לקבל את התורה ולהתאחד איתה. זהו גם הטעם שנערכה מלחמה גשמית עם עמלק כפשוטה, זה לא היה העניין של כוחי ועוצם ידי כי אם עניין של מלחמה לה', משום שאין השם שלם ואין הכִסא שלם עד שימחה זרעו של עמלק.
בגלל העובדה שהמלחמה עם עמלק הייתה משום קבלת התורה לכן הייתה המלחמה על כל פרטיה קשורה במשה רבינו – מי שקיבל תורה מסיני. המלחמה נבעה ממשה – משה הוא שאמר "בחר לנו אנשים וצא הלחם בעמלק" המלחמה התחילה בתפילת משה, והתנהלה עלי ידי אנשי משה, כפי האמור בתורת החסידות לגבי הפסוק "בחר לנו אנשים" אנשי משה והניצחון בא על ידי יהושע משרת משה.
ניצחון בני ישראל במלחמת עמלק היה למעלה מן הטבע. על פי הטבע היה צריך עמלק לנצח כפי שמסופר בירושלמי (ראש השנה ס"פ ג') שעמלק היה מכשף ובחר באנשים כאלה שלפי הטבע צריכים הם לחיות ואותם שלח למלחמה, ובכל זאת ניצחו אותם מכיוון שכשיוצאים למלחמה בכוח התורה וכאמור שהיו אלא אנשי משה שכל אחד מהם שהלך למלחמת עמלק ידע שאינו הולך בכוחו ועוצם ידו כי אם בשליחות ובכח משה, בשליחות ובכח התורה וע"י זה מנצחים למעלה מדרך הטבע.
מצוות זכירת עמלק היא בכל יום, ולכן משמש האמור גם כהוראה במלחמה עם עמלק הרוחני שבכל יום. לגבי עמלק נאמר "אשר קרך בדרך" הוא צינן את בני ישראל מהתלהבותם בקבלת התורה. בשעה שעמדו בני ישראל בהתלהבות הגדולה ביותר, התלהבות שהשפיעה על אומות העולם, כפי המשל על אמבטיה רותחת המופיע במדרש תנחומא הכל ראו שכאן "אש אוכלה" אז בא עמלק לצנן את בני ישראל בהתלהבותם לקבלת התורה וכשיש דבר המצנן מהתורה יש לנו הוראה בהתאם: א. יש להשתמש בכל האמצעים להילחם בו, ובלבד לקבל את התורה. ב. יש לדעת שאין עושים זאת בכוחו ועוצם ידו, כי אם בכוחו של משה, בכח התורה.
לגבי הפסוק "וישמע יתרו" אומרים חז"ל מה שמועה שמע ובא – 'מלחמת עמלק'. השמועה הגיעה גם למדיין, ואמירת יתרו "עתה ידעתי" היוותה הכנה למתן תורה, כאמור בזוהר.
כך גם עתה שיוצאים להילחם בעמלק הרוחני, בכוחו של משה משפיע הדבר גם על מדיין, ודבר זה מהווה הכנה לגילוי וקבלת פנימיות התורה שיגלה משיח צדקנו במהרה בימנו אמן.
התמ' סימון יוסף ג'אנאשולי
