פרשת 'כי תצא'
השבוע חל ח"י אלול יום בו שני המאורות הגדולים הבעש"ט ואדמו"ר הזקן (רבי שניאור זלמן מליאדי) נולדו.
באחד מהכתבים של אדמו"ר הזקן נמצאה רשימה אודות הולדת הבעש"ט וז"ל:
"יש פלוגתא בין ר"א וחכמים על אברהם אבינו ע"ה, דא' סובר דבן ג' שנים הכיר אברהם את בוראו, וא' סובר בן מ"ח שנה, ועל הבעש"ט הכל מודים דבן ג' שנה הכיר, אביו ר"א הי' בן מאה שנה ואמו שרה היתה בת צ'. ופעם א' גילו לו בחלום שיקדש את עצמו, כי יולד לו בן שיאיר לישראל. והתקדש ונולד הבעש"ט. ונולד שלא כדרך כל הילדים. בהיותו בן ג' חדשים הי' הולך ומדבר, ובהיותו בן שנה וחצי, הסתלק אביו ר"א, וקודם הסתלקותו, א"ל אל תפחד משום אדם, כ"א מן הקב"ה בעצמו. לעת היארצייט של אביו ר"א מתה אמו שרה, והוא הי' הולך ברחובות, ומקל בידו, והיו אנשי העיר מחזיקים אותו. והוא לא הי' מתיירא משום דבר והי' הולך ליערות. בלילה שבו נגמר לו ג' שנים, הי'ה ליל חשך ואפילה וגשם שוטף. לקח את המקל והלך לו ליער, אמרו לו בני אדם היאך אתה הולך בליל חושך ואפילה כזו. והשיב אין אני ירא משום דבר כי אם מן הקב"ה בעצמו. כשבא לעומק היער ראה בית גדול ומפואר והי'ה בו אור רב, ונכנס לחדר לפנים מחדר, עד שנכנס לחדר שכל הלצים שילוחות דסמא' יושבים מסובים. אמרו לו האיך אין אתה ירא להיכנס לכאן. אמר אין אני ירא משום דבר כי אם מהקב"ה בעצמו. אמרו לו ילד האם אתה מודה שעזב ה' את הארץ, צעק הבעש"ט: יתפרדו כל פועלי און, ונתבטלו כלא היו. עד י"ח שנה למד אתו אחי'ה השילוני, ואח"כ זכה להיות תלמידו של משיח. בהיותו בן י"ג שנה לימד אותו כל השמות וכינוייהן מלבד שם א' שלא למדו. ושאלו הבעש"ט מפני מה, הושיבו כי השם הזה גם הוא אינו יודע ומסור ביד הס"מ, כי לא רצה לחרוב את הבית עד שיתנו לו שם זה במשכון, כי בשם זה תלוי הגאולה, והתחיל להתעסק להוציא את השם הזה, ואמרו לו מלמעלה הרבה השתדלו בזה וניזקו. השיב כי אין אני ירא משום דבר כי אם מן הקב"ה בעצמו.
עד אשר הביא את הס"מ, ואמר הס"מ טיפה סרוחה לא הייתי בעוה"ז עד עתה אלא ב' פעמי' בזמן חורבן בית ראשון ושני והיאך העזת להביאני. השיב לו, אין אני ירא משום דבר כי אם מהקב"ה בעצמו, והוציא בלעו מפיו…" עכ"ל.
בסוף הרשימה הוסיף האדמו"ר הזקן "כל זה זכיתי לשמוע מפי הבעש"ט בהקיץ".
על הולדת כ"ק אדמו"ר הזקן מסופר כך: כשעברו עשרה חודשים מיום חתונתם של רבי ברוך והרבנית רבקה והם עדיין לא נפקדו היה רבי ברוך בצער גדול, וכנפגש עם חברו החסיד רבי יצחק שאול החליטו רבי ברוך והרבנית לנסוע לבעש"ט. רגיל היה הבעש"ט לערוך סעודה בכל שנה ביום ח"י אלול – יום הולדתו, ולומר תורה. בעת הסעודה אמר הבעש"ט לרבי ברוך "למועד הזה ממש אתם חובקים בן", לפני נסיעתם של רבי ברוך והרבנית רבקה ממז'יבוז' נכנסו אל הבעש"ט לקבל ברכת פרידה. הרבנית רבקה שהיתה במצב של התעוררות גדולה אמרה לבעש"ט "שהי"ת ימלא את ברכתו הקדושה של רבינו בבן זכר חי וקיים אני יקדיש אותו לתורה ועבודה בדרכו של רבינו", היא נדרה את אותו הנדר שנדרה חנה אמו של שמואל הנביא. הבעש"ט ברכם והם נסעו שמחים וטובי לב. ביום הרביעי ח"י אלול תק"ה נולד להם בן למזל טוב ויקרא שמו בישראל: שניאור זלמן ע"ש זקנו, אבי אביו. באותו היום כשחזר הבעש"ט מטבילתו במקווה טהרה, הוא היה במצב רוח מרומם ושמח שהפליא את כל התלמידים אך אף אחד לא העיז לשאול על פשר השמחה. מורינו הבעש"ט התפלל לפני העמוד וכולם התפלאו על ניגוני החג השמחים בהם התפלל וביותר התפלאו כשהבעש"ט לא אמר תחנון באותו יום. אחרי התפילה הזמין הבעש"ט את תלמידיו לסעודת מצוה, והי'ה בשמחה גדולה מאוד. בתוך הסעודה אמר: "ביום הרביעי נתלו המאורות, ביום רביעי זה לסדר קומי אורי ירדה נשמה חדשה לעולם שתאיר את העולם בתורת הנגלה והחסידות ותהי'ה לה מסירות נפש על דרך החסידות ותצליח עד ביאת המשיח".
ויהי רצון שבזכות הבעש"ט הקדוש והאדמו"ר הזקן נזכה לגאולה האמתית והשלימה ע"י משיח צדקינו בקרוב ממש.
התמ' סימון יוסף ג'אנאשוילי הי"ו מלוד
