פרשת כי תבוא
תורת החסידות מעניקה לקללות המופיעות בפרשיות התוכחה משמעות עמוקה. אין אלה קללות אלא ברכות נעלות ביותר, עד שלא היה אפשר שיופיע כברכות גלויות, ולכן הוסתרו במסווה של קללות. הסיבה להסתרת הברכות נובעת מהצורך להטעות את כוחות הטומאה. הלוא גם הם, כוחות ה'קליפות', זקוקים לחיוּת אלוקית כדי להתקיים, ולכן הם אורבים לשפע הרוחני הנעלה ביותר ומבקשים להשתלט עליו ולנצלו למטרות שליליות. אך כאשר הברכות נעטפות בכסות של קללות, אין ה'קליפות' מעלות על דעתן שאלה למעשה ברכות, וכך השפע האלוקי יכול להגיע ליעדו.
זה גם ההסבר לסיפור הגמרא במסכת מועד קטן, על רבי אלעזר, בנו של רבי שמעון בר יוחאי, שנשלח על-ידי אביו להתברך מפי שני חכמים גדולים, וחזר מאוכזב באומרו שהללו קיללו אותו במקום לברכו. ביאר לו אביו את המשמעות האמיתית של דברי החכמים, שצפנו בתוכם ברכות מופלאות, שהוסתרו מאחורי מילים שנשמעו כהפך הברכה. אך מדוע נמנעו החכמים מלברכו במפורש? מפני שבבואם לברכו ראו לפניהם אותיות שהן הפך הברכה. היה עליהם להתמודד עם מצב שלילי, וכאן יש שתי דרכים: דרך אחת – להילחם בו, והשנייה – להפוך את הרע לטוב. הפיכת הרע לטוב היא משימה כבדה, ולכן כיסו אותה בלבוש שנראֶה שלילי, כדי להרחיק ממנה את מי שהיו עלולים לפגוע בברכה.
זו מהותה של עבודת בעלי תשובה, ההופכת את הזדונות לזכויות. זה כוח אדיר, שביכולתו לשנות אפילו את העבר. דוגמה לזה: אדם המקדש אישה בתנאי "שאין עליה נדרים, והלכה אצל חכם והתירה – מקודשת". מכאן למדו ש"חכם עוקר את הנדר מעיקרו", בשונה מרופא ש"אינו מרפא אלא מכאן ולהבא". בהלכה זו גלום עיקרון בסיסי בתשובה. יש תשובה הדומה לרפואה, תשובה מיראה: "כבעל מום שנתרפא, שמקצת שְׁמו עליו", כדברי רש"י. ויש תשובה מאהבה, שאז "נעקר עוונו מתחילתו", עד ש"זדונות נעשו לו כזכויות".
הסבר זה מתרץ שאלה על דברי הרמב"ם בסיום ספר נשים וספר טהרה. ספר נשים מסתיים במילים: "שנאמר וידעת כי שלום אהליך גו' לא תחטא". וספר טהרה חותם: "הרי הוא אומר 'וזרקתי עליכם מים טהורים'… השם ברחמיו הרבים יטהרנו מכל חטא, עוון ואשמה". לכאורה סיומים כאלה סותרים את הכלל "מסיימין בדבר טוב"? אלא שדברי הרמב"ם האלה הם 'דבר טוב' לגמרי, טוב שהיה קודם רע ונהפך. מכיוון שהרמב"ם הביא תחילה את הפסוק "וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם", הרי הסיום "השם… יטהרנו מכל חטא עוון ואשמה" משמעו שהחטאים, העוונות והאשמות נהפכו לטוב. גם הסיום של ספר נשים, "לא תחטא", בא בהמשך ל"שלום אהליך", ומרמז שהחטאים עצמם נהפכים לטוב, טוב נעלה ביותר. (תורת מנחם תשד"מ)
באדיבות צעירי אגודת חב"ד chabad.org.il
