פרשת בלק
״ צדיק כתמר יפרח, כארז בלבנון ישגה…״
מי נחשב האדם צדיק ומה הערך המוסף בלהיות אדם שכזה. ולמה צדיק כתמר יפרח ולא כבננה?
ואיך נכנסים בכלל למסלול של צדיק.
אמר החכם מכל אדם ״הקב״ה ברא את האדם ישר והמה חישבו מחשבות….״ נשמע לכם מוכר?
אחד הדברים המהותיים המניעים כל נשמה יהודית ברצותה להתחבר אל הבורא, הוא פיתוח כלי התקשרות, ידיעת האמת והוכחת נאמנות. כי על משה נאמר ״בכל ביתי נאמן הוא״. אז מהי האמת, איך ניגשים לאמת ומה פתאום האדם מחפש אחר האמת באמצע החיים. מה איבדת שאתה קם פתאום לשאול את השאלות הכי קשות.
אם ניקח לדוגמא מחזות מצמררים שראית במו עיניך, האם העובדה כי יש בידך עובדות מצולמות ומתועדות, אכן מאשרר שזו היא אכן האמת? האם יכול להיות שאתה לא רואה את כל מה שקורה מסביב ומה שראית, זה חלק קטן מסיפור ענק שמתממש ואתה ממש במקרה, התנגשת בקטע קצרצר מחייו של העם ומתחיל לשפוט, להסיק את כל המסקנות הקשות ביותר ואף מתחיל לדבר שררה בקרב המעגלים הסובבים אותך וייתכן שאף הגשת נגד פלוני כתב אישום. ולבסוף, אתה מגלה שהוא יוצא זכאי מכל הסיפור וצועד כמו טווס ואתה תופס את עצמך ושואל, ריבונו של עולם, מה קרה פה?
הרי מאידך אין ספק שזה אמת כי יש כאן עובדות מוגמרות. מצד שני, על בסיס מה קבעת שכל עובדה זאת אמת ואכן העם גנב, פשע ועשה מעשי תועבה שלא תאמין אוזן לשומע אותם. האם כך באמת היית מגדיר את העם שלך, או שזה מצב רגעי בעם המתאר דפוס התנהגות אשר יחלוף לו עם הרוח הבאה.
יש אמת ויש אמת לאמיתה. יש אמת סובייקטיבית ויש אמת אובייקטיבית. הרבה דברים לא ברורים בחיינו. והשאלה למה צדיק ורע לו ורשע וטוב לו, תמיד מהדהדת. זה פשוט לא הוגן. ובכן, אם פלוני הוא צדיק של אמת, אף פעם לא רע לו, ואם הוא רשע, אז פעם לא טוב לו וזאת האשליה הכי גדולה כשחובשים משקפיים של בן אנוש. אך במשקפיים של בן אדם, לכאורה אין רע. הצדיק טוב לו והרשע רע לו. הכל טוב גמור ורק צריך לפתח את הדעת בכדי לראות שאין כאן רע והכל זה אשליה חושית. זאת עבודה מאד קשה ומייגעת לקבל את הפרספקטיבה הנכונה על העולם ועל עצמך, מאחר ולאדם יש תודעה אנושית ויש לו תודעה אלוקית. שניהם מזינים את הנשמה והשאלה תהיה, מי כאן המנהל ומי המנוהל.
אז למה בכל זאת טוען בעל התניא כי יש צדיק ורע לו? כי אנחנו עדיין חיים כאן במציאות חומרית המפריעה לאדם להתפשט מהחומר לגמרי ולהתעלות בכל כלי הקדושה אותן פיתח. בתהליך ההתקדשות האדם עובר סדרת ההתנסויות הכתובות בתורה בעניינים שבין אדם לחברו והקשים שבהם מתבטאים בשפיכות דמים, בעבודה זרה ובגילוי עריות וכל אחר מהם מקבל תיקון מיוחד בספק במדבר. בכל אחד מהפרשיות, קרח, חקת, בלק, התורה מעבירה את האדם הליך התקדשות לפני שהוא זוכה להתעלות רוחנית אשר תוביל אותו בסופו של תהליך, לחיבור עם הטבע הרוחני שלו, שזה הרצון לקבל על מנת לתת. בפרשת קרח האתגר היה שפיכות דמים. בפרשת חקת, האתגר היה עבודה זרה. בפרשת בלק, האתגר הוא גילוי עריות.
לפי נתוני הלמ״ס, יש בשנת התשפ״א כ- 700,000 איש ואשה החיים בזוגיות עם אותו בן מינם. איך שלא נביט בזה זה מפחיד ואף מדאיג שמדובר בבני עמך וב-10% מכלל האוכלוסיה היהודית בישראל. כשחז״ל ניסו לחסל את הרע בעולם, הם ניסו לחסל את גילוי העריות וברגע שזה קרה, העולם עמד מלכת וההתפתחות של האנושות עמדה בסכנת קיום ממשית, דרכה ניסו להקדים את הקץ ולא עלה בידם.
תלמיד אחד שאל את רבו, מה העונש על שז״ל. רבו ענה לו כי אין כאן עניין של שכר ועונש, אלא עניין של סיבה ותוצאה. לאדם יש מבנה ביולוגי, מבנה רגשי, שכלי והכרה. ככל שהאדם רוצה להתקדש מאחר וזוהי תכלית האדם בעולם, הוא משתמש בכלי התבונה והחכמה האלוקית. ככל שהאדם רוצה להטמא, הוא פועל מתוך הצרכים הביולוגיים והרגשות. ככל שהאדם רוצה להטהר הוא פועל מתוך החכמה והבינה האלוקיים. במלחמה של האדם מול יצריו הוא חייב לפתח מלחמה נוקבת במשמעות שהוגדרה לחייו והיא להתקדש במחשבה, דיבור ומעשה. מאד קשה לאדם להיות צייתן ברצותו להתחבר אל הבורא יתברך. יש 2 כוחות אימתניים הפועלים על האדם וכל צד מושך לכיוונו, מי לחומר ולטומאה ומי לאמת ולקדושה. והשאלה אפוא תהיה, היכן מונח הראש.
בוקר אחד ביום ראשון מגיע לביקור פתע מפקד יחידת הקומנדו הרוסי לבסיסו ורואה את החיילים שוכבים שיכורים לגמרי בכניסה לבסיס. הוא לא הבין את פשר המעשה והעמיד את כולם למשפט. אחד החיילים הסביר שהיה להם ערב חופשי פנוי והם הלכו למועדון לשתות. המפקד הבין וסיים עם כולם באזהרה חמורה חוץ מחייל אחד שעף מהיחידה. החייל התמרמר על רוע הגזרה ושאל למה כולם כך ואני אחרת. המפקד ענה לו: ״גם כשהם היו שיכורים לגמרי, הראש שלהם היה כלפי הבסיס ולא כלפי המועדון. אבל אתה, הראש שלך היה מופנה למועדון. אתה לא מתאים להיות חייל ביחידה שלי״.
מאד קשה וכמעט בלתי אפשרי לבן אנוש להתקדש בכל הנ״ל. בלעם ובלק הבינו את עצמת הקדושה של העם. הם ניסו לקלל ויצאו מברכים. אך הם הצליחו לפגוע בנקודה שלכאורה היתה נראית לא כל כך ברת השפעה בדור של אנשים בעלי תודעה אלוקית עצומה ודווקא דרך גילוי עריות הצליחו להפיל את הנשיא+ 24,000 איש משבט שמעון.
בפרשתנו מבואר כי לא היה בישראל אדם שהגיע לדרגת נביא בישראל כדרגת משה רבנו ופתאום מתגלה שהמקביל שלו בנבואה היה בלעם. איך זה קורה בדיוק? ובכן, משה רבינו מייצג את התודעה הקולקטיבית מצד המוחין, (פנימיות, הכרה אינסופית) ובלעם לעומתו, מייצג את התודעה קולקטיבית מצד הלב ( חיצוניות, מערכת החושים ). בלעם = לב העם. רק שהפנימיות היא זו שאמורה לשלוט בחיצוניות ובלי תורתו של משיח אין סיכוי שזה יקרה.
המהלך בפרשת בלק בא ללמדך שאין אפוטרופוס לעריות. עד כמה קשה ומתיש להוביל את העם למהלך של התקדשות. עד כמה קשה להגיע לשליטה מליאה בכל מה שמונע מהאדם לראות את יוצרו, כי אין אדם שלא ניתן להפיל אותו בנסיון של נשים או כסף. לכן כשהאדם רואה תופעות חברתיות קשות להכלה, המשימה שלו היא קודם כל, לא לשפוט. מעבר לכך עליו להתחזק באמונה ויראת ה׳ ולחזק אחרים בתומ״צ. העם צמא למשמעות. העם שואל למה ודרושים אנשים להסביר את האיך האובייקטיבי.
הרב דוד בוטראשוילי הי"ו מאשדוד
